פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 10 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
בוט החלפות: \1על ידי, דוגמה\1, \1כדי, \1על פי
'''משכון מוסווה'''
 
כפי שנטען, עפ"יעל פי סעיף 2ב' לחוק המשכון[1], משכון הוא "כל עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינוייה אשר יהא". ישנם עסקאות, אשר הצדדים אינם מגדירים את העסקה כמשכון ואינם רושמים את השעבוד. אם בפועל העסקה היא משכון, מדובר במשכון מוסווה. בדרך כלל, משכון מוסווה, נועד לטובת הצד המלווה ע"יעל ידי כך שהאחרון מתחמק מההוראות הקוגנטיות של חוק המשכון. למשל במצב בו הצד החייב לא פורע את חובו במועד המוזכר, פריעת החוב לא נעשית עפ"יעל פי סעיף 17 לחוק המשכון וכן הנכס יישאר כולו אצל המלווה, אף עם ערך הנכס עולה על החוב. יהושע וייס טוען[2] כי בדיוק לשם כך נחקק סעיף 2ב' לעיל. ישנם שתי סוגיות מרכזיות בהן הנושא של משכון מוסווה עולה:1. מכר חוזר. 2. שימור בעלות.
 
1. '''מכר חוזר''' משמש לרוב למשכון מוסווה. בכדיכדי להסוות את המשכון יש שימוש במקום במילים: "משכון" ו"מלווה" - במילים "קונה", "מוכר" ו"ממכר". הצדדים עורכים עסקת מכר רגילה תמורת תשלום במזומן (שהרי הספק מעוניין לקבל את הכסף מיד), ומוסיפים לחוזה סעיף שבו המוכר רשאי לרכוש בחזרה את הנכס שהוא מכר, עד תקופה מסוימת. אולם לא כל מכר חוזה הוא משכון מוסווה. דוגמאדוגמה: מוכרת טבעת אירוסין יקרה רגשית וקובעת שאם יהיה לה כסף תקנה בחזרה.
 
בפס"ד הורביץ[3] נדון העניין של מכר חוזר ונקבע שהלכת קידוחי הצפון אינה חלה ויש לרשום את המשכון. בפסה"ד נקבעו קריטריונים שונים לבחינת עסקה "חשודה" למשל: מחיר לא ריאלי- אם המוכר מוכר במחיר נמוך מהשוק יש לחשוד במשכון מוסווה; רישום ודיווח לרשויות (על העברת בעלות); הרקע שקדם להסכם וכו'.
2. '''שימור בעלות'''- נעשה בדרך כלל באשראי ספקים שבו הספק מספק את הסחורה, הקמעונאי מוכר אותה ורק אז משלם. שימור בעלות משמעותו הכנסה של תנאי בו הספק מתנה את העברת הבעלות לקמעונאי בגמר תשלום עבור הסחורה.
 
התפתחות הפסיקה: בפס"ד קולומבו[4] נקבע ששימור הבעלות, הוא משכון מוסווה עפ"יעל פי ס' 2ב' לחוק המשכון וכן משום הקניית העדיפות על נושים אחרים. לכן במידה והספק רוצה שתהיה לו עדיפות עליו לרשום את המשכון, ולא- הוא יפסיד בעימות עם נושים אחרים במקרה של חדלות פירעון. לאחר מכן, הנושא נדון בפס"ד קידוחי הצפון[5], בו נהפכה הלכת קולומבו (אם כי יש דעות[6] כי הלכת קולומבו נשארה אחרי קידוחי הצפון) ונקבע כי תנית שימור הבעלות אינה משכון מוסווה (אין הגיון שהספק ירוץ לרשום כל סחורה שהוא מספק). הלכת קידוחי הצפון הלכה למעשה לא התקיימה משום שבערכאות פירשו את ההלכה בצורה שהספקים תמיד הפסידו[7]. הפס"ד האחרון בנושא הוא פס"ד ויטה[8], שבו נקבע: קודם כל צריך לראות שסובייקטיבית הצדדים התכוונו שערכו את החוזה שיהיה שימור בעלות -ואז לבחון אובייקטיבית שיש לתנית שימור הבעלות היגיון כלכלי ומסחרי. לשם כך בודקים אם יש לספק הסדרי פיקוח, דיווח, לא לאפשר לקמעונאי לרשום את הסחורה כחלק מהמלאי העסקי שלו וכו'. לפי הלכת ויטה הספקים צפויים להפסיד בעימות עם מעקל של קמעונאי בגלל שברור שהוא לא באמת מעוניין בבעלות על הסחורה אלא בכסף, ולא מקיים את הסימנים של הבעלות (ולכן זה משכון). ספקים לא רושמים גם שיעבוד ולכן תמיד מפסידים.
 
 
 
[7]
לדוגמאלדוגמה: פש"ר 1331/03, בש"א 13878/03 '''מעגלים לפיקוח
ובקרה מיטב בע"מ נ' און (1973) הנדסת מיזוג
אויר בע"מ''', תקדין, מחוזי, 2004(1) 2446.
245,154

עריכות