|
==אגרת חוב==
'''שטר הון''' הוא סוג של אגרת חוב, המתאפיינת במספר תכונות יחודיותייחודיות המבדילות אותה מאגרת חוב "רגילה". ראשית, לשטר הון יש מועד פדיון סופי רחוק מאוד ממועד הנפקתו – לעתים, למעלה מ-100 [[שנה|שנים]]. מכיוון שלשטר ההון בכל זאת יש מועד פדיון (בניגוד למניות, למשל), התמורה בגינו נכללת תחת ה[[התחייבות (חשבונאות)|התחייבויות]] (liabilities) ב[[מאזן]] התאגיד המנפיק. אולם, מאחר שמועד הפדיון נמצא כה רחוק בעתיד, הרי שבאופן מעשי, התמורה בגין שטר ההון מגלמת תפקיד דומה להון עצמי. בדומה למניות, שטרי הון מאפשרים לתאגיד לשמור את התמורה שהתקבלה בהנפקה, מבלי שידרש להחזירה למשקיעים, למשך זמן ארוך מאוד.
לעתים אף מונפקים שטרי הון צמיתים (perpetual capital notes), שהם שטרי הון ללא מועד פדיון כלל. במקרה כזה, על אף שהמנפיק מחויב לשלם ריבית תקופתית על שטר ההון, התמורה בגינו מהווה חלק מההון העצמי של המנפיק.
==מימון מובנה==
'''שטר הון''' הוא נייר הערך הנחות (junior) ביותר המונפק על ידי תאגיד ההשקעה היעודי ([[:en:Structured investment vehicle|SIV]]) בהשקעות מימון מובנה ([[:en:Structured finance|structured finance]]) או "איגוח".<ref>Brian P. Lancaster, Glenn M. Schultz & Frank J. Fabozzi, '''Structured Products and Related Credit Derivatives''' 13 (2008).</ref> במאזן ה-SIV, התמורה בגין שטר ההון מופיעה תחת ההתחייבויות; אולם, זו התחייבות מטיפוס היחודיהייחודי ל-SIV והיא בעלת מאפיינים שונים מאלו של מרבית ה"התחייבויות" במאזנים, בראש ובראשונה בכך שאין מחויבות של ה-SIV להחזיר את הכסף בכל מקרה, אלא רק בהתקיים תנאים מסוימים הנגזרים מערכו של ערך בסיס מוגדר. כנהוג באיגוח, הקביעה, האם יקבלו חזרה בעלי שטר ההון את הכסף שהשקיעו או חלק ממנו, תלויה בעיקר בתזרים המזומנים הנובע ל-SIV מנכס הבסיס בו השקיע. מבין הרבדים (tranches) השונים של ניירות הערך שמנפיק ה-SIV, שטר ההון הוא הרגיש ביותר לשינויים בערכו של נכס הבסיס ובתזרים המזומנים הנובע ממנו. אם תזרים המזומנים יורד מתחת לרמה המאפשרת לשלם את כל התחייבויות ה-SIV לנושיו, בעלי שטרי ההון יהיו הראשונים לסבול מאי-תשלום (default).
==הערות שוליים==
|
