ספר הבהיר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת תגית ref בתבנית הערה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 25:
על ראשית הופעתו של ספר הבהיר ניתן ללמוד מתיאורו של ר' יצחק בן ר' יעקב, המספר כי הספר הגיע מרחוק אל חסידי אשכנז ומהם למקובלי פרובנס. הוא מעיר כי "אפס קצהו ראו וכלו לא ראו, כי לא הגיע לידם מלואו ושלימותו", ומכך ניתן להבין כי במאה ה-12 לא היה עדיין הספר מגובש כיחידה מוגדרת. גם צורת הספר שלפנינו מרמזת על כך, בשל ההפסקות והבלבולים הרבים שבו, שהביאו את שלום לומר כי עריכתו של ספר הבהיר היא "מן הגרועות שבכל ספרותנו".
==ההתנגדות לספר==
באיגרת לר' מאיר בן שמעון מגדולי חכמי נרבונה, מכנה הוא את דברי ספר הבהיר והזוהר כדברי כפירה ואלילות. הוא כתב את דבריו כאשר ספר הזוהר החל להתפרסם.
וזה לשונו:
"ועתה כבר זה כמה ימים, יצאו פתאים וסכלים, וגלו פנים שלא כהלכה באמונת ה' יתב' ובענין התפילה והברכות הסדורות מפי בעלי אסופות, דברים שאין להם שורש וענף לא מתורת משה ולא מהנביאים וכתובים ולא מהתלמוד הערוך בידינו מפי רבינא ורב אשי, סוף דבר לא מן התורה ולא מן הקבלה והסברא, ואף לא מן ההגדות החיצונות ... ואותם הסכלים אמרו לבלתי תת לאל הקדמון הראשון מאין ראשית ואחרית תודה ותפילה וברכה, אוי לנפשם מה הגיע אליהם ומה ראו על ככה, נאצו קדוש ישראל נזורו אחור, במעלם ויסיעו מקדמונו של עולם, מעונה אלהי קדם, ראשון מאין ראשית ואחרון מאין אחרית, ומבלעדיו אין אלהים, כמו שהעידו מקראות רבים ... ואין שני לנגדו, אחד אמיתי באחדות תמימה בלי שיתוף וצירוף ספירות, הוא סיבת כל הסיבות ועלת כל העילות, עושה גדולות המציאם יש מאין ברצונו בלבד ... לו נאה להודות ולברך ולרומם ... לקראו בהודאות וברכות אדון הכל ובורא את הכל, לא לנבראיו שיש להם ראשית ואחרית, הוא משגיח ומנהיג הכל בכלל ובפרט ... ואין לשתף עמו דבר כי אין ראוי לשתף הנברא עם בוראו והחומר עם יוצרו והנאצל עם המאציל ולומר שאין אחדותו שלמה רק עמהם ... וכל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, זו היא האמונה לכל ישראל בעלי הדת להאמין, והנוטה ממנה הרי הוא כופר ומין, ומה נאריך בדברי הסכלים אשר כל תפילתם וברכותיהם לאלוהות, אומרים שהם נבראים ונאצלים, שיש להם ראשית ואחרית, כי אומרים בשקול דעת סכלותם שכל מי שנקרא ראשון ואחרון יש לו ראשית ואחרית, וכתיב אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים, כך מצאנו באחד מספרי טעותם שקראו שמו בהיר, וכך שמעו מקצת מחכמים מפיהם, ואמרו להתפלל ביום לאל אחד נברא, ובלילה לאל אחר למעלה ממנו, אבל הוא נברא כמוהו, ובימי הקודש לאחר, ובעשרת ימי תשובה הרבו מבוכה ומשובה להתפלל לאחר נברא, ולאחרים למטה ממנו בשאר ימות השנה, עשו בתפילה חלוקות רבות כמזג דעתם אשר חסר, והיו דראון לכל בשר, תולעת סכלותם לא תמות ואש פתיותם לא תכבה, כי אוו לאלה ורב הרבה, ויאמרו בחסרון דעתם כי כולם דבוקים זה עם זה והכל אחד, וסכלים האלה אינם משמיעים לאוזניהם מה שמוציאים בפיהם, כי באמת האל אשר בו לבדו ראוי להאמין ולו ראוי להתפלל ולעבוד ולברך ולהודות כי הוא אחד. אם אמרו כי הוא יותר מאחד כבר כפרו בתורה שאמרה ה' אלהינו ה' אחד, ואמר אין עוד מלבדו, אם יאמרו כי הוא אחד למה יחלקו תפילתם לאחד ביום ולאחר בלילה, ולמה יחלקו בין ימות הקודש והחול, ולמה הם מפרישים ימי התשובה ושאר ימות השנה, ואיך ראויים בו כל אלה החלוקות. גם באמת יש להם לדעת כי ה' יתב' הוא אחד ואחדותו מני קדם, מאין ראשית ואחרית, מאין שינוי, דכת' אני ה' לא שניתי, אם כן הוא אחד קודם שנבראו ונאצלו הספירות שיש להם ראשית באמת, וגם הם מודים שהספירות יש להם ראשית ואחרית, ולהם כוונת ליבם בברכותיהם ותפילותיהם, הלא יכירו כי לא דברו נכונה. אבל טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם. סוף דבר כל דבריהם כמוץ לפני רוח וכקש. דברי תוהו שאין בהם ממש, הריסת התורה וסתירה, דברי מינות וכפירה, ואיך יעלה על לב כל חכם לב אם כדבריהם כן הוא, שאין ראוי לברך ולהתפלל לשם הראשון מאין ראשית ואחרית, עלת כל העילות, שקוראים הם לו בלשונם אין סוף, והעושה כן הוא בעיניהם מקצץ בנטיעות, ואינו ראוי לחזות בנועם הישועות הידועות ליודעי ה' ויראיו. איכה לא נתבאר זה בתורה התמימה אשר נתנה ה' לנו לחיי עולם, שכת' בה אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד ... ואיך לא ביאור לנו כל זה רבינו הקדוש שסידר המשניות, רבינא ורב אשי שסתמו וכתבו כל התלמוד הערוך בידינו שהם עיקר התורה שבעל פה, ואיך הניחו כל ישראל להיות טועים ונטרדין מן העולם הבא כמקצצין בנטיעות. אוי לעינים שכך רואות אוי לאוזנים שכך שומעות, אוי לדור שכך עלה בימיו, איך לא עצרו כח מקראי קראות ה' ולובשי אמיו, איך עצרו במילין חכמיו, הדור אתם ראו החכמים נשתנו עלינו הצרות, ועול הגלות והגזרות, האם יש בזמנינו זה בכל הבלי אמונות האומות ספרים ביחוד ה' יתב' יותר מאלה, ואם יאמרו כי המברך והמתפלל לשם יתברך עילת כל העילות יוצר הכל [אינו] נטרד מן העולם וזוכה לחיי עד ואינו נקרא מקצץ בנטיעות, אלא שהם מחשבים בסכלותם כי הוא אמונת ההמון, אך הם מיודעי סוד ה' ומיראיו ומחכיו לעלות במדרגה יתירה מן האחרים באמונתם זו, שוטים אלה מניחים אפילו לדבריהם הודאי, ותופשים בידם את השמא, ובודאי הם שוממים בו, ונשמתם בו נשמה ושוממה, ויורדים למדרגה התחתונה, הפך תוחלתם וכוונתם אשר איננה נכונה. סוף דבר כל איש יודע דעת חייב להרחיק דברי סכלותם.
==השפעת הספר ונוסחיו==
| |||