תעשיית המוזיקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 |
מ תיקון קישור, אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק |
||
שורה 1:
המונח "'''תעשיית המוזיקה'''" מתייחס בעיקר לחברות ולארגונים אשר אחראיים למציאת כישרונות חדשים והפקתם של האלבומים המוזיקליים ([[חברת תקליטים|חברות התקליטים]], ייצרני התקליטורים, ו[[אולפן הקלטות|אולפני ההקלטות]]), לפרסום ([[טלוויזיה]], [[סרט קולנוע|סרטים]], [[וידאו קליפ]], [[רדיו]], מדיה מודפסת, [[אינטרנט]] והופעות), להפצה ולמכירה ([[קמעונאות]], [[מסחר אלקטרוני]]), לחברות ההוצאה לאור של המוזיקה, לחברות זכויות היוצרים, לחברות אשר אחראיות לאיסוף ה[[תמלוגים]] (כגון [[אמ"י]]) ול[[קבוצת אינטרס|קבוצות האינטרס]] (כגון [[IFPI]] {{אנ|IFPI}}).
אף על פי שמונח זה מקיף את הפעילות של עסקים וארגונים רבים, כיום התעשייה נשלטת בעיקר על ידי ארבע חברות תקליטים עיקריות - [[EMI]], [[סוני מיוזיק אנטרטיינמנט]], [[יוניברסל מיוזיק גרופ]] ו-[[וורנר מיוזיק גרופ]] - כל אחת מהן מורכבת ממספר רב של חברות תקליטים קטנות יותר אשר משרתות אזורים ושווקים שונים. רוב המוזיקה
== היסטוריה ==
שורה 23:
עד [[יוני]] [[2008]], המכירות המקוונות של מוזיקה דיגיטלית באמצעות רשת האינטרנט הפיקו קרוב לשני מיליארד דולרים רווח, כאשר קובצי השירים ניתנים להורדה באמצעות קרוב ל-500 שירותים מקוונים אשר ממוקמים בלמעלה מארבעים ארצות שונות. המכירות המקוונות של מוזיקה דיגיטלית באמצעות רשת האינטרנט עומדות כיום על קרוב ל-10 אחוזים מסך המכירות של המוזיקה בעולם.
ההכנסה ממכירות התקליטורים הקמעוניות ממשיכה לרדת. חברת המחקר IBISWorld דיווחה ב[[יוני]] [[2008]] כי "העתיד הפיננסי של התעשייה נראה עגום," אבל ציינה כי, אף על פי שכמות ההכנסות פחתה, האומנים עצמם סובלים פחות מאשר חברות התקליטים, משום שהם מסוגלים "לעשות את רוב הכסף שלהם ממכירת מוצרים נלווים ומהופעות".{{הערה|1=[http://www.ibisworld.com/pressrelease/pressrelease.aspx?prid=127 June 2008, The Tables Have Turned: Rock Stars – Not Record Labels – Cashing In On Digital Revolution], ''IBISWorld''}} לפי חברת המחקר נילסן סאונד-סקאן (Nielsen SoundScan), בשנת 2007 חלה ירידה של 22% במספר התקליטורים שנמכרו בארצות הברית לעומת שנת 2006.{{הערה|1=
== מבנה עסקי ==
תעשיית המוזיקה מורכבת מגופים/אלמנטים שונים בהם:
* [[מוזיקאי|המוזיקאיים]]
* [[הרכב מוזיקלי|הרכבים מוזיקליים]]
* איגודי מוזיקאיים
* [[הלחנה|מלחינים]] (Composers) ו[[פזמונאי
* מוציאים לאור - עוסקים בניצול המסחרי והשיווקי של השירים והקטלוגים המוזיקליים.
* ארגוני זכויות יוצרים של מחברים וארגוני זכויות של מבצעים, כגון [http://en.wikipedia.org/wiki/American_Society_of_Composers,_Authors,_and_Publishers ASCAP], [http://en.wikipedia.org/wiki/Broadcast_Music_Incorporated BMI] (או הארגונים [http://en.wikipedia.org/wiki/Mechanical-Copyright_Protection_Society MCPS] ו-[http://en.wikipedia.org/wiki/Performing_Right_Society PRS] בבריטניה)
שורה 50:
עם השנים ככל שחברות התקליטים הפכו לדומיננטיות יותר בתעשיית המוזיקה, הם זכו לביקורות רבות. במשך עשורים רבים תעשיית המוזיקה הפכה לגורם השפעה משמעותי על התרבות - אותם שירים משודרים בערוצי מוזיקה רבים ברדיו ובטלוויזיה ובעקבות כך נמכרים תקליטורים רבים ברחבי העולם. כתוצאה מכך, מספר מצומצם של חברות תקליטים משפיעים באופן ישיר על התוכן המוזיקלי, המראה, והאופן בו המוזיקה תופץ (כגון [[DRM]], [[MP3]] ו/או [[תקליטור]]).
מבקרים רבים טוענים כי חברות התקליטים השולטות בשוק המוזיקה כיום, משחדות את תחנות הרדיו על מנת שישפיעו על התוכן המושמע בהם ובכך ישפיעו ישירות על השווקים שלהם ויקשו על המוזיקאיים אשר אינם משתייכים לחברות התקליטים הגדולות להיכנס לשוק. בשנת 2006 חברות התקליטים Warner music, Universal Music Group ו-Sony BMG נאלצו לשלם 27 מיליון דולר למדינת [[ניו יורק]] בגין מתן שוחד לחברות רדיו אמריקנית באמצעות מתנות כגון מחשבים נישאים, מצלמות דיגיטליות, וכרטיסים למשחקי הייאנקיס בתמורה לכך שהתחנות ישדרו את השירים של האומנים החתומים עימם.{{הערה|Vanessa Juarez,{{כ}} [http://www.ew.com/ew/article/0,,1210920,00.html The Sound, the Fury], באתר EW.com,{{כ}} 7 ביולי 2006}}
תעשיית המוזיקה לעתים רבות שולחת מכתבי אזהרה למשתמשי אינטרנט בודדים או שהיא דורשת מהם לשלם קנסות מוגזמים בגין הפרות. לעתים רבות עורכי הדין של תעשיית המוזיקה מסתמכים בתביעותיהם בעיקר על כתובת ה-IP ממנה בוצעה ההפרה. לפי החלטת בית המשפט ממצא זה לא מספיק כדי להרשיע. משום כך ברוב הפעמים הנתבעים מגיעים להסדר מחוץ לבית המשפט. אף על פי כן, העלות הכרוכה בהתמודדות המשפטית מול תעשיית המוזיקה - תשלום הקנסות ו/או שכר עורכי הדין - יכולה להיות גבוה מאוד.{{הערה|[http://www.p2pnet.net/story/13077 RIAA named in first class action], באתר P2PNET.NET}}
שורה 61:
מסוף שנות התשעים ועד היום תעשיית המוזיקה השקיעה משאבים רבים כדי להרתיע את צרכני המוזיקה מהפצה בלתי-חוקית של מוזיקה. המסר אותו תעשיית המוזיקה מנסה להעביר הוא שגורמי החוק מסוגלים בקלות יחסית להתחקות אחר ולהעניש משתמשי אינטרנט על הפרות של זכויות יוצרים.
הפרסומים באמצעי התקשורת מצד תעשיית המוזיקה יוצאים בעיקר כנגד מגמת העלייה של צריבת ההעתקים הבלתי-חוקיים לתקליטורים וכנגד משתפי הקבצים.{{הערה|1=[http://www.gulli.com/news/riaa-vs-patti-santangelo-2006-12-20/ gulli: RIAA vs. Patti Santangelo: Verfahren eingestellt, Kinder verklagt]}} באופן המעשי, צריבת העתקים בלתי-חוקיים לתקליטורים ושיתוף קבצים ברשת האינטרנט הם עבירות, אף על פי כך, לא קל להוכיח שהתבצעה עבירה, במיוחד
בעוד שתעשיית המוזיקה רשאית לתבוע אנשים על סמך הפרת זכויות יוצרים, ניתן כיום לקרוא מאמרים רבים בעיתונות ובאינטרנט של מבקרים אשר טוענים כי חברות התקליטים מסרבות להכיר במציאות החדשה ולהתמודד איתה בהתאם ומשום כך הם מבצעות טעות אסטרטגית:
| |||