מגנה כרטה – הבדלי גרסאות

'''מגנה כרטה ליברטטום''' ([[לטינית]]: Magna Carta Libertatum; מילולית: כתב הזכויות הגדול של החירויות) היא [[כתב זכויות|כתב הזכויות]] שהעניק בעל כורחו [[ג'ון, מלך אנגליה]], ל[[ברון|ברוניו]] ב-[[15 ביוני]] [[1215]], בעקבות איומם לצאת ב[[מרד]] גלוי נגדו אם לא יגדיל את [[זכות|זכויותיהם]] וסמכויותיהם. מסמך זה הגביל את סמכויות הכתר ונחשב לראשית [[משפט חוקתי|המשפט החוקתי]] [[אנגליה|האנגלי]]. מרגע שמלך חותם על [[חוזה]] מול [[נתינות|נתיניו]] הם הופכים מנתינים ל[[אזרחות|אזרחים]]. אי מימוש תנאי החוזה יגרום לאבדן זכויות המלך, כפי שהדבר נכון לגבי זכויות הברונים והלורדים. כלומר – מלך על-תנאי: אם לא ימלא את חובותיו, יאבד את מלוכתו.

 

 

כך בשנים [[1216]] - [[1422]] חזרו נושאי הכתר או מיופי כוחם ואישררו את המגנה כרטה כשישים פעם, דבר המעיד על חשיבותה במערכת [[פוליטיקה|הפוליטית]] דאז. חשיבותה הרבה של המגנה כרטה בהתפתחות החוקתית של אנגליה טמונה בעיקר בסעיפים העוסקים בהגבלת סמכויותיו של המלך. סעיף מסוג זה חייב, למשל את קבלת הסכמתה של "מועצת ברונים כללית" לכל דרישה של הכתר לתשלום "דמי סיוע" החורגים מן הנוהל ה[[פאודליזם|פיאודלי]] המקובל והוא מהווה את הבסיס לצורך בהסכמת ה[[פרלמנט]] להטלת [[מס]]ים חדשים. תפקיד דומה בהגבלת עוצמתו של נושא הכתר מילא גם הסעיף שקבע את כינונו של גוף בן 25 אנשים, שחבריו היו ברונים ואשר תפקידו היה לפקח על שמירת הזכויות שנקבעו במסמך. הסעיף העניק לגוף זה סמכות לאלץ את המלך "בכל דרך אפשרית" לפעול בהתאם למוסכם.