דפוס רוזנקרנץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: \1גיליון, הייתה
מ ללא בוט – ציטוטים
שורה 8:
כדי לפתוח בית דפוס עברי ברוסיה צריך היה רישיון מיוחד מהממשלה, שקשה היה להשיגו. שלושת האחים חברו אפוא ל[[סופר]] ה[[תנועת ההשכלה היהודית|משכיל]] הווילנאי [[שמואל יוסף פין]], בעל הניסיון והממון. פין שימש בתפקיד "[[יהודי מלומד]]" (ученый еврей, עוזר לענייני יהודים) של מושל [[פלך וילנה]] ומופקד על הלימודים היהודיים מטעם שר ההשכלה בפלך (אחראי לפיקוח על הלימודים היהודיים ולתכנון ועריכת ספרים ללימודי [[יהדות]]), ופרט לזאת פרסם ספר ללימוד [[רוסית]] ליהודים ומאז [[1960]] ערך ו[[מו"ל|הוציא]] ברישיון את כתב העת העברי "[[הכרמל (כתב עת)|הכרמל]]". אחרי השתדלויות מרובות ובגלל זכויותיו קיבל פין רישיון לפתוח בית דפוס עברי עם רוזנקרנץ ואחיו, ובסתיו [[1863]] ([[תרכ"ג]]) פתח עמם בשותפות את דפוס "פין–רוזנקרנץ". (על פי גרסה אחרת, פין פתח את בית הדפוס שלו, שבו עבד בשתי מכונות דפוס ידניות, חודשים אחדים לאחר שהאחים ייסדו את הדפוס שלהם, שפעל עם מכונת דפוס מהירה קטנה; וכעבור זמן קצר נכנסו שני הצדדים בשותפות.){{הערה|שם=פרידברג, תולדות הדפוס|{{HebrewBooksPage|[[חיים דוב פרידברג]]|ווילנא|36967|'''תולדות הדפוס העברי בפולניה: מראשית הוסדו בשנת רצ"ד והתפתחותו עד זמננו''', הוצאה ב מושלמת ומתוקנת, מעובדת על פי המקורות; יצא לאור על ידי ברוך פרידברג, תל אביב: (דפוס גוטנברג), תש"י, עמ' 131|138}}.}} החוזה שערכו ביניהם קבע שפין יקבל 25 אחוזים מהרווחים, רוזנקרנץ ושריפטזצר 33 אחוזים כל אחד, וציונסון 9 אחוזים.
בית הדפוס פעל באמצעות מכונת דפוס מהירה ומכונת יד, והעסיק שני [[מגיה]]ים: יהושע פּוֹילישֶר (פוילישער){{הערה|[[יהודה ליב אפל]] (עפעל) מביא [[אנקדוטה]] על אודות המגיה יהושע פולישר:
:הגאון ר' [[יהושע יצחק שפירא|אייזל חריף]], או ר' אייזל סלונימר [יהושע יצחק שפירא], היה גם כן מוסר את ספריו להדפסה בבית הדפוס של פין ושותפיו, והוא היה מתנהג כמו יתר הרבנים הגדולים, לישב בחשיבות בוילנה במשך זמן ההדפסה, ולחכות לכל גיליוןגליון שיסודר, בשביל להגיה, לגרוע ולהוסיף, כדרכו בקודש וכנהוג.
:והנה קרה פעם בעת הדפסת ספרו "בכורי יהושע", באחד הגליונות שכבר הגיה וחדש ותקן בו וחכה לראות אם התקונים נעשו כראוי, – בא המכונאי והודיע לו, שהמגיה בבית הדפוס שהיה מכונה "ר' יהושע הפולני", איננו נותן להדפיס את הגיליוןהגליון הזה. הוא התיישב על הסדור, שהיה כבר סגור במכונה וערוך להדפסה, ואמר, שלא יתן להדפיס בשום אופן, אפילו אם בנפשו ובחייו ישלם בעד העכוב.
:רבי אייזל, שהיה קפדן ורתחן מאד, התרגז וצוָּה להביא את בעל המגיה לפניו, ושאלהו מה ראה על כך, שאיננו נותן להדפיס.
:– רבי טעה בהלכה! – השיב המגיה.
:– חצוף, מחוצף, עזות פנים! – צוח רבי אייזל בכעס, – איך נועזת לדבר דברים כאלה בפני? הלא תדע בפני מי אתה עומד!
:– יודע אנכי, רבי ומורי, – השיב המגיה – ועל כן לא אתן להדפיס. כי רבי טעה בהלכה; ואילו הייתההיתה זו טעות של רב פשוט, כי אז לא שמתי לב כלל לזה ועברתי בשתיקה. אבל אם הטעות היא מבר סמכא גדול כהגאון החריף רבי אייזל סלונימר, אז יהיה זה מכשול לרבים; כי רבים וכן שלמים יורו כמותו. ועל כן לא אתן להדפיס, גם אם יהיה צורך במסירות נפש...
:כששמע ר' אייזל את הדברים האלה, נשתתק ודרש ממנו להראות לו את טעותו. ולבסוף בקש ממנו מחילה וסליחה, ולמדפיסים הודיע, שאיש גדול בתורה ובקי נפלא הוא המגיה שלהם, – זה "ר' יהושע דער פוילישער" – ועליהם לנהוג בו כבוד גדול, כראוי ל[[תלמיד חכם]] שכמותו.{{ש}}
([[יהודה ליב אפל]], '''בתוך ראשית התחיה: זכרונות וכתבים מימי "חובבי ציון" ברוסיה''', תל אביב: דפוס גוטנברג, תרצ"ו 1936, [http://benyehuda.org/appel/betox.html 'האומנים והפועלים בוילנה: בית הדפוס של פין ורוזנקרנץ'], ב[[פרויקט בן-יהודה]]).}} ויחיאל מיכל גוּרלַנד (גורלאנד).
שורה 46:
[[קטגוריה:וילנה]]
[[קטגוריה:יהדות ליטא]]
 
{{ללא בוט|35}}
{{ללא בוט|198}}