מאזן חומצה ובסיס – הבדלי גרסאות

ככלל, קיימות 4 הפרעות בסיסיות במאזן החומצה והבסיס בגוף:

 

 

=== אצידוזיס מטבולי ===

אצידוזיס מטבולי מאופיין בריכוז נמוך של ביקרבונט בדם אשר מלווה ב- PH נמוך. יכול שאצידוזיס מטבולי ינבע למשל מקושי להפריש יוני מימן בשתן (במצבים של אי ספיקת כליות- ראו [[מחלות כליה]]), או פגיעה בייצורו של ביקרבונט למשל. אצידוזיס מסוג זה מאופיין בייצור נורמלי של חומצה בגוף. ישנו אצידוזיס אשר נגרם כתוצאה מעליה בייצור החומצה וקושי של הגוף להתמודד עם עליה זו- למשל- במצבים של קטואצידוזיס, או הרעלות כגון סליצילטים, מתנול וכו'- במצבים אלו קיימת עליה בייצור החומצה אשר גורמת לאצידוזיס.

 

 

 

מדד זה הינו ההפרש בין הקטיונים המרכזיים בגוף (נתרן ואשלגן) לבין אניונים מרכזיים (כלוריד וביקרבונט):

 

Anion gap= Na + K – Cl – HCO3

 

 

 

# אי ספיקת כליות מתקדמת, הכוללת רמות קריאטינין בדם הגבוהות מעל 3 או 4 מ"ג, קיימת ירידה בפינוי של חומצות אורגניות- העלאת ה- anion gap.

 

כדי להבחין בין הרעלות כאמור בסעיף ד', לבין מצבים אנדוגניים, ניתן לבדוק את ה- osmolal gap: במצבים של הרעלה ה- osmolal gap יהיה גבוה מהנורמלי.

 

 

# מחלות של מערכת העיכול- כגון שלשול (הגורם לפגיעה בספיגה של ביקרבונט), מחלות לבלב, כריתת שלפוחית השתן (הבעיות נוצרות כתוצאה משימוש ברקמה של המעי הגס לצורך בניית השלפוחית החדשה)

# אי ספיקת כליות ראשונית, היפרקלמיה.

# מתן חומצה לחולה מסיבות שונות, למשל הזנה תוך ורידית.

 

# אצידוזיס מסוג RTA TYPE 1: מכונה גם DISTAL RTA: קיימת פגיעה בטובול הדיסטלי במשאבות המפרישות מימן אל השתן. כתוצאה מכך החולים לא יכולים להחמיץ את השתן. כתוצאה מהירידה בהפרשת יוני המימן, קל יותר להפריש אשלגן בשתן ונוצרת [[היפוקלמיה]] (חוסר של אשלגן בדם) ובנוסף היווצרות של אבני כליה- שקיעה של סידן בשתן- למעשה, תיקון האצידוזיס על ידי הבופרים של העצם מביא לשחרור של קלציום פוספט והפרשה מוגברת בשתן- ה- PH הבסיסי של השתן מגביר את ההתגבשות של הקלציום פוספט לכדי אבנים.

טיפול באצידוזיס: למשל, על ידי מתן מלח ביקרבונט (סיבוכים- יכול לגרום לבצקת, להפוך לפחמן דו-חמצני, היפרנתרמיה, וכו'), ביצוע דיאליזה, מתן חומר המעודד מעבר של המטבוליזם ל[[מעגל קרבס]] (במצבים של lactic acidosis).

 

 

ישנן מספר סיבות התורמות להיווצרות אלקלוזיס: אובדן של יוני מימן כתוצאה משלשולים, הקאות וכו', מעבר של יוני מימן אל תוך התאים, והוספת בסיס כלשהו לגוף. שימור האלקלוזיס או ה- maintenance נגרם כתוצאה מגורם נוסף אשר מונע מהכליה לתקן את האלקלוזיס. סיבות לכך יכולות להיות מצב בו נפח ה- ECV בגוף יורד- שיפעול מערכת הרנין- אנגיוטנזין – אלדוסטרון (קיים היפראלדסטרוניזם אשר גורם לעליה בהפרשת אשלגן ובהפרשת מימן- הגברת האלקלוזיס). מצב נוסף שתורם לשימור האלקלוזיס: כתוצאה ממיעוט של כלור בגוף, הנתרן מצומד עם הביקרבונט ולא עם הכלור בצינור המאסף, ולכן הפרשת המימן גוברת, או מצבים של היפוקלמיה (מיעוט אשלגן בדם) אשר משפר את ייצור האמוניה וכתוצאה מכך הגדלת הפרשת החומצה.

 

 

 

 

# אלקלוזיס כתוצאה מאיבוד נוזל חומצי: contraction alkalosis: מצב שבו החולה מקיא או מטופל בחומרים משתנים- התרופות המשתנות גורמות לאובדן של הרבה נתרן בשתן, אשר גורם להפרשה של יוני מימן בצינורית המאספת. כתוצאה מירידת נפח הנוזלים בגוף- היפווולמיה- משופעלת [[מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון|מערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון]]- והאלקלוזיס מוחמר כתוצאה מהפרשה מוגברת של אשלגן ושל מימן כתוצאה מכך). ניתן לבדוק את ריכוז הכלור בשתן- במידה וריכוזו נמוך ומתחת ל- 20 mEq- מדובר בהתייבשות, והטיפול הוא על ידי מתן נוזלים.

# אלקלוזיס כתוצאה מהיפראלדסטרוניזם, האלדוסטרון העודף גורם להפרשה מוגברת של אשלגן ושל מימן כתוצאה מכך- בין אם מדובר בהיפראלדוסטרוניזם ראשוני (אדנומה בבלוטת האדרנל, היצרות של עורק הכליה, גידול מפריש רנין, או [[תסמונת לידל]]- מחלה המאופיינת במוטציה שגורמת לטרנספורטר לנתרן בטובול הדיסטלי- ENAC לעבוד ביתר, ובין אם מדובר בהיפראלדסטרוניזם שניוני.

 

 

 

 

== הפרעות חומצה ובסיס משולבות ==

 

 

* פיצוי לחמצת מטבולית יהיה על פי הנוסחא-

<math>(1.5*HCO3)+8(+-)2</math>

 

פיצוי שאינו תקין (כלומר רמות פחמן דו-חמצני נמוכות מ- 24 או גבוהות מ- 28) מצביע על הפרעה משולבת - למשל בססת נשימתית או חמצת נשימתית מלבד חמצת מטבולית.

 

* פיצוי '''אקוטי''' לחמצת '''נשימתית''' יהיה עליה של 0.1 ביקרבונט על כל עליה של 1 מ"מ כספית של פחמן דו-חמצני, ובשלב הכרוני עליה של 0.4 ביקרבונט לכל יחידה של פחמן דו-חמצני כאמור

 

 

כאשר על פי החישוב לא מתקבל פיצוי תואם, יש להניח כי קיימת בעיה משולבת. דוגמאות לכך יכולות להיות הבאות: