פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
אין תקציר עריכה
ולפלין נולד למשפחה מבוססת ב[[וינטרתור]] (Winterthur), שווייץ. אביו, אדוארד ולפלין, היה פרופסור ל[[פילולוגיה]]. בעקבות פגישתו עם [[יעקב בורקהרדט]] החל ולפלין בלימודי [[אמנות]] ו[[פילוסופיה]] ב[[אוניברסיטה]] של [[בזל]], בה לימד בורקהרדט. עבודת הדוקטורט שלו, אשר נעשתה במסגרת האוניברסיטה של [[מינכן]] "הקדמות לפסיכולוגיה של ה[[אדריכלות|ארכיטקטורה]]" (Prolegomena zu einer Psychologia der Architektur), אותה פרסם בשנת [[1886]], עסקה באדריכלות מתוך גישה [[פילוסופיה|פילוסופית]]-[[פסיכולוגיה|פסיכולוגית]].
 
לבד מהשפעתו של בורקהרדט, אשר הדגיש את תפיסת היצירה כחלק ממערך היסטורי-חברתי, ניכרת בעבודתו גם השפעת מפגשו עם [[קונראד פידלר]] (Konrad Fiedler), חוקר אמנות אשר פיתח את הרעיון של "תמונת הסתכלות" ולפיו קיימת הפרדה בין צורת האמנות הטהורה לבין יסודות בלתי-אמנותיים המתקשרים אל הצורה הטהורה באופן מקרי.{{הערה|1=ראו: ברש, משה, "תורת הסגנון של ולפלין", '''מחשבת האמנות בדורות האחרונים''', מוסד ביאליק, ירושלים, 1977, עמ' 120-121.}}
 
לאחר לימודיו שהה ולפלין ב[[איטליה]]. בעקבות שהותו שם חיבר את ספרו "רנסאנס ובארוק" ([[1888]]). הוא החל להרצות באוניברסיטה של מינכן ובשנת [[1893]] הוא שב לבזל וירש את מקומו של בורקהרדט. בבזל הוא פרסם את ספרו הפופולרי "האמנות הקלאסית" ([[1899]]). בשנת [[1901]] הוא מתמנה לפרופסור באוניברסיטה של [[ברלין]]. הרצאותיו הפופולריות משכו קהל רב ואף זכו לדיווחים בעיתונות ה[[גרמניה|גרמנית]] של אותה עת. בשנת [[1915]] הוא מפרסם את ספרו "מושגי יסוד בתולדות האמנות".{{הערה|1=ולפלין, היינריך, '''מושגי יסוד בתולדות האמנות''', מוסד ביאליק, ירושלים, 2003 (תרגום: [[נחמן בן-עמי]]).}} לספר זה זכה ולפלין להוציא שש מהדורות.
 
בשנת [[1924]], בהשפעת הרוח ה[[לאומנות|לאומנית]] בגרמניה הוא שב לשווייץ, לאוניברסיטה של [[בזל]], שם הוא מפרסם את ספרו "איטליה ותחושת-הצורה הגרמנית" ([[1931]]) בו הוא דן בסגנון של יצירת האמנות אל מול הלאומיות.
בכתיבתו של ולפלין, אשר התמקד בעיקר באמנות ה[[רנסאנס]] וה[[בארוק]], ניכרת התענינותו בחקירת היסודות האסתטיים המופיעים ביצירה. בעקבות [[הגל]] והרעיון כי קיימת ב[[היסטוריה]] "רוח" בסיסית, פיתח ולפלין את הרעיונות אודות 'רוח העין' (Augengeist) או 'רוח הצורה' (Formgeist). אותה רוח, מעצבת לדעתו את האסתטיקה של האמנות במישור [[אפריורי]] ומהווה מעין הכרח פנימי.
 
מושג ההיסטוריה של ולפלין, השואב הרבה מן ה[[רומנטיקה]] הגרמאנית, מערב את השפעת הפסיכולוגיה על האמן הבודד כמו על בני תקופתו. אולם, בכתיבתו קיים עימות לא פתור בין ההיסטוריה לבין החוקיות הטבועה באמנות עצמה. "אחת לסגנון האיש, אחת לסגנון האומה ואחת לסגנון התקופה" קובע ולפלין בספרו "מושגי יסוד בתולדות האמנות". "לא המזג עושה את יצירה של אמנות", הוא ממשיך באפיון הקשר בין היצירה לתקופתה, "אלה הוא הדבר שבו אפשר לראות את היסוד החומרי של הסגנונות במשמעות רחבה כל כך."{{הערה|1=ולפלין, היינריך, '''מושגי יסוד בתולדות האמנות''', מוסד ביאליק, ירושלים, 2003, עמ' 50.}} כדי לאפשר את זיהוייה של אותו קשר מציג ולפלין חמישה צמדי ניגודים או קטגוריות עאשר בעזרתן הוא מתאר את 'אופן הראייה' בתחומי האמנויות השונים, תוך השוואה בין הקטגוריות הללו - קווי לעומת ציורי; שטוח ועמוק; חתום ופתוח; ריבוי ואחדות הוא משווה בין אמנות הרנסאנס לאמנות הבארוק.
 
מכלול יצירתו של ולפלין ביסס מחדש את ה[[אוטונומיה]] של האמנות. הגורם להתפתחותה של האמנות טמון בתוכה. הניתוח שהציע היווה את אחד מן המקורות של מושג ה"[[פורמליזם (אמנות)|פורמליזם]]" באמנות, מושג אשר מקורות אחרים שלו ניתן למצוא אצל [[גוטהולד אפרים לסינג|לסינג]].
 
284,759

עריכות