חיל הספר העבר-ירדני – הבדלי גרסאות

לאחר המלחמה נעשה ניסיון להשיב את החיל לתפקידיו הקודמים ולמעמדו הקודם. אך במסגרת זו, היה על החיל לשמור על גבולו הצפוני של שטח המנדט, בשעה רגישה, בה חלק חשוב מן העלייה הבלתי לגאלית התבצע דרך גבול הצפון. כנגד החיל הושמעו תלונות כי הוא מקל על המבריחים, אך מקשה על המעפילים דרך היבשה.{{הערה|1={{דבר||פירוקו של חיל הספר|1948/02/20|00202}}}} תקרית חמורה אירעה כאשר איתרו אנשי חיל הספר קבוצה של כ-70 מעפילים ליד [[כפר גלעדי]]. המעפילים הצליחו להגיע לכפר גלעדי, אך אנשי חיל הספר כיתרו אותו. משהתקיפו אנשי כפר גלעדי את המכתרים במקלות, ירו אלו בתגובה ופצעו שבעה מאנשי הקיבוץ. תקרית זו הובילה לקריאה להחרים את חיל הספר, ולהוציאו מהגליל העליון.{{הערה|1={{דבר||ישובי הגליל העליון יחרימו את חיל הספר|1945/10/09|00103}}}} לאחר תקרית זו לא שבו היחסים בין הנהגת היישוב היהודי וחיל הספר לתיקנם. לאחר קבלת העצמאות של [[ממלכת ירדן]] ב-[[1946]] וההחלטה על [[תוכנית החלוקה]] בשנת [[1947]] נראה כי קיומו של חיל הספר אינו עוד אפשרי.

 

ב[[דצמבר]] [[1947]] הוחלט כי יחידות חיל הספר השוהות בארץ ישראל יפונו למחנותיהם בעבר הירדן לקראת פירוק החיל. הבריטים הבינו כעת כי המנדט עומד כעת לפני סיומו והמצב הביטחוני-מדיני בארץ נעשה עדין יותר מיום ליום. היה ברור כי חיל הספר בייחוד בגלל ההרכב האתני של אנשיו לא יוכל לעמוד בהצלחה וללא קורבנות מיותרים מול המשימות שהיה אמור להתמודד עמן אם היה נשאר בגזרת האחריות שלו בצפון הארץ. את תפקידיו אלו קיבלו כוחות של הצבא הבריטי וכאמור הועברו יחידות חיל הספר חזרה לעבר הירדן. לצורך פירוקו היעיל של חיל הספר הוכנה ב[[ינואר]] [[1948]] פקודת מבצע שנקראה "מבצע פגסוס" שדנה בנהלים לפיזורו של חיל הספר, בצורה שבה ישוחררו החיילים וייאסף הציוד והנשק ואף בדרכים שיש לנקוט במקרה שיסרבו החיילים למסור את נשקם.

חשוב לזכור שבאותם ימים כבר החלו הקרבות הראשונים של [[מלחמת העצמאות]] והיה חשש כי רבים מבין החיילים הערבים של החיל יערקו על נשקם ויצטרפו לאחת

מן הכנופיות המקומיות או לכוחות [[צבא ההצלה]]. לפיכך הוחלט כי העילה להעברתם של הכוחות לעבר הירדן תוצג בפני החיילים כמעבר לצורך אימונים וההחלטה על פירוק החיל תשמר לעת עתה בסוד. ב-1 ב[[פברואר]] [[1948]] נגרע חיל הספר ממצבת כוחות הביטחון בארץ ישראל וב-9 בפברואר פורסמה רשמית הכוונה לפרקו במסדר חגיגי שנערך במפקדת החיל בזרקא. שחרור החיילים התבצע בזרקא והם נשלחו חזרה לארצות מוצאם. רבים מהם הצטרפו ל[[הלגיון הערבי|לגיון הערבי]] שמספר חייליו הלך וגדל מאז [[ינואר]] [[1948]]. למרות כל המאמצים למנוע עריקות מעריכים כי 200-140 איש ערקו מהחיל על נשקם והצטרפו לכנופיות או לצבא ההצלה. אך משהתפרסמו תנאי השחרור, הכוללים פיצויים מלאים ואף פנסיה למי שזכאי לה, הצטמצמו ממדי העריקה. רובם של הפלשתינאים שהשתחררו מהחיל הצטרפו לכוחות המקומיים שלחמו ביישוב היהודי עד לפלישת צבאות ערב. הקצינים הפלשתינאים מצאו עצמם מפקדים על כוחות אלו ושמשו בין השאר כמפקדיהן של ערים ערביות שונות בארץ.

 

==החיילים היהודים בחיל הספר העבר ירדני==