מיכאיל באקונין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ ←‏חייו: תקלדה
שורה 5:
מיכאיל באקונין נולד למשפחת [[אצולה]] ב[[גוברניית טבר|פלך]] [[טבר]] שברוסיה. הוא שירת ב[[פולין]] כקצין במשמר ה[[צאר]] אולם ויתר על תפקידו לאחר שהיה עד לשיטות דיכוי כנגד הפולנים.
 
הוא עבר ל[[גרמניה]], שם למד את התאוריה של [[הגל]] והחל להתרועע עם אנשי [[שמאל וימין בפוליטיקה|שמאל]] גרמנים. ב[[צרפת]] פגש את [[פייר-ג'וזף פרודון]] ואת הגולים הפולנים ומשם עבר ל[[שווייץ]], שם פעל בשיתוף עם תנועות [[סוציאליזם|סוציאליסטיות]] שונות. ב־[[1842]], פרסם בקוניןבאקונין בעילום שם את ספרו 'הריקאציה בגרמניה', ובו משפטו המפורסם "תשוקת ההרס היא גם תשוקה בונה", כפיתוח פרשנות מהפכנית ל[[דיאלקטיקה]] של [[הגל]]. בחיבור הוא גם טען כי העם הגרמני אינו יכול לקפוא על שמריו, ולכן עליו לשאוף לקידום המהפכנות.
 
הממשל הרוסי ידע על פעליותפעילות מהפכנית של באקונין ובשנת [[1843]] דרש ממנו לחזור לתחומי [[האימפריה הרוסית]]. באקונין סירב וכתוצאה מכך, בשנת [[1844]] הוא נושל מכל רכושו ברוסיה והתקבלה החלטה שבמידה ויחזור יישלח ל[[סיביר]].
 
ב־[[1848]], עם חזרתו ל[[פריז]], הוציא לאור מנשר תוקפני נגד רוסיה אשר הביא לגירושו מצרפת. [[אביב העמים|התנועה המהפכנית של 1848]] נתנה לו את ההזדמנות לה חיכה להפיץ את דעותיו ברבים.
 
בקוניןבאקונין היה בין יוזמי [[הקונגרס הסלאבי]] ב[[פראג]] (ביוני 1848), בו ראה הזדמנות להתאחדות ה[[סלאבים]] כנגד האימפריות הרוסיות וה[[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אוסטריות]]. כתוצאה מכך, הוא נאסר ב[[דרזדן]] ב־[[1849]]. תחילה נשפט למוות ולאחר מכן גזר דינו הומר למאסר לכל החיים. הוא הועבר לסמכויות רוסיה ונשלח ל[[סיביר]] ב־[[1857]]. הוא הצליח לברוח דרך [[יפן]] ו[[ארצות הברית]] עד שהגיע ל[[בריטניה]] ב־[[1861]]. הוא בילה את שארית חייו בגלות, בעיקר בשווייץ.
 
באקונין היה חבר מ־[[1867]] ב[[הליגה לשלום וחופש|ליגה לשלום וחופש]]. ב-[[1869]] הקים את ה"ברית הדמוקרטית החברתית" אשר הצטרפה ל[[האינטרנציונל הראשון]]. בסוף [[1870]] השתתף בהתקוממות בליון. ב־[[1872]] בקונגרס האינטרנציונלי ב[[האג]] הוא גורש מהמפלגה המרקסיסטית בעוון מעילת כספים, דבר שהתברר כמזימה נגדו, שנועדה למנוע את המשך התחזקותו הפוליטית בתוך המפלגה.
שורה 29:
באקונין גרס כי על המהפכן להיות ללא רגשות או אינטרסים אישיים, ללא עקרונות מוסר, [[דת]] או פטריוטיזם אשר עלולים, לפי דעתו, להסיט אותו ממשימתו. מטרת משימה זו, לדעת באקונין, להשתמש בכל האמצעים הקיימים על מנת להחליף את החברה הקיימת. בעניינים פוליטיים היה זה באקונין אשר עורר את האנרכיסטים להתבונן באנשי השוליים, הלוא הם העובדים הלא מאורגנים ומאוגדים, בחברה המודרנית ולא על ה[[פרולטריון]] המתועש כסוכן האמיתי של המהפכה. הוא האמין שהדחפים המהפכניים היו חזקים יותר בדרום ומזרח אירופה במיוחד [[איטליה]], [[ספרד]] ורוסיה לעומת המדינות המתקדמות מהצפון.
 
ציטוט מפורסם של בקוניןבאקונין בנושא זה הוא : "חירות ללא סוציאליזם היא אי צדק, ואילו סוציאליזם בלי חופש-הריהו עבדות."
 
רעיונותיו הפכו דומיננטיים במאה העשרים בקרב חלקים גדולים של תנועת העבודה הרדיקלית. רבים מרעיונותיו כמעט זהים למה שכונה בהמשך [[סינדיקליזם]]. באקונין השפיע על תנועות רבות של איגודים מקצועיים - במיוחד בספרד. כתביו כוללים את "אלוהים והמדינה", "הקומונה הפריסאית ורעיון המדינה" וחיבורים רבים אחרים שהשפעתם על התנועה האנרכיסטית משמעותית גם כיום.