שטר הון – הבדלי גרסאות

'''שטר הון''' הוא סוג של נייר ערך המיר, הניתן להמרה ל[[מניה|מניות]]. התמורה שהתאגיד המנפיק מקבל בגין שטר ההון נמנית עם ההון העצמי של התאגיד. שטרי הון דומים מאוד ל[[כתב אופציה|כתבי אופציה]], אולם, בדרך כלל, אין להם מחיר מימוש (הסכום שאותו יש לשלם בעת ההמרה על מנת לקבל את מניית הבסיס) או תאריך פקיעה (המועד שלאחריו כתב האופציה חדל מלהקנות זכות המרה). לפיכך, כל התמורה שהתאגיד מצפה לקבל, עבור ה[[הקצאת מניות|הקצאה]] העתידית של המניות שתבוצע בעת המרת שטר ההון, משולמת לתאגיד כבר בעת הקצאת שטר ההון עצמו. לעתים, בתנאי שטר ההון נקבע מועד שרק החל ממנו ואילך ניתן להמיר את שטר ההון למניית הבסיס. כמו בניירותעם ניירות ערך אחרים שהתמורה בגינם נכללת בהון העצמי, חברה אינה רשאית לבצע רכישה עצמית (buyback) של שטרי הון אלא בכפוף לעמידתה במבחני החלוקה הקבועים בחוק.<ref>סעיף 1 (ההגדרה "חלוקה") וסעיפים 301-305, 310 ו-311 ל[http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/139_002.htm חוק החברות, תשנ"ט-1999, ס"ח 189].</ref>

'''שטר הון''' הוא נייר הערך הנחות (junior) ביותר המונפק על ידי תאגיד ההשקעה היעודי ([[:en:Structured investment vehicle|SIV]]) בהשקעות מימון מובנה ([[:en:Structured finance|structured finance]]) או "איגוח".<ref>Brian P. Lancaster, Glenn M. Schultz & Frank J. Fabozzi, '''Structured Products and Related Credit Derivatives''' 13 (2008).</ref> במאזן ה-SIV, התמורה בגין שטר ההון מופיעה תחת ההתחייבויות; אולם, זו התחייבות מטיפוס הייחודי ל-SIV והיא בעלת מאפיינים שונים מאלו של מרבית ה"התחייבויות" במאזנים, בראש ובראשונה בכך שאין מחויבות של ה-SIV להחזיר את הכסף בכל מקרה, אלא רק בהתקיים תנאים מסוימים הנגזרים מערכו של ערךנכס בסיס מוגדר. כנהוג באיגוח, הקביעה, האם יקבלו חזרה בעלי שטר ההון את הכסף שהשקיעו או חלק ממנו, תלויה בעיקר בתזרים המזומנים הנובע ל-SIV מנכס הבסיס בו השקיע. מבין הרבדים (tranches) השונים של ניירות הערך שמנפיק ה-SIV, שטר ההון הוא הרגיש ביותר לשינויים בערכו של נכס הבסיס ובתזרים המזומנים הנובע ממנו. אם תזרים המזומנים יורד מתחת לרמה המאפשרת לשלם את כל התחייבויות ה-SIV לנושיו, בעלי שטרי ההון יהיו הראשונים לסבול מאי-תשלום (default).