משה פרנקנטל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏ביוגרפיה: הערות שוליים לפני נקודת סוף משפט, לא אחריה.
מ קישורים פנימיים
שורה 7:
בשנים הראשונות לעלייתו ארצה הקים מפעל ל[[מיונז]] ומוצריו. בתחילת [[שנות ה-40]] הקים את מחלבת "נוגה". פרנקנטל היה הראשון, עוד לפני "[[תנובה]]", שייבא ל[[ישראל]] את המכונה ל[[עיקור (מיקרוביולוגיה)|עיקור]] חלב, דבר שאפשר ייצור חלב עמיד ומכירתו בבקבוקים. מחלקי חלב שעשו את פרנסתם ממכירת חלב טרי בכדים ראו בו איום, והיו אף שהתנכלו למשאיות שהובילו בקבוקי חלב מתוצרתו. בהמשך עסק פרנקנטל בייצור ופיתוח חלב ומוצריו, כמו כן עסק בסחר וייבוא גבינות מאירופה ואוסטרליה וסיפק גבינות כשרות לרחבי העולם היהודי.
 
ב[[שנות ה-50]], עם גלי העלייה הגדולים ממדינות צפון אפריקה, היה פרנקנטל למתחרה של "תנובה" על אספקת מוצרי חלב ל[[מעברה|מעברות]] ול[[מחנה עולים|מחנות העולים]]. יתרונה הגדול של "תנובה" היה בכך ששיווקה גם ירקות, והקמעונאים העדיפו את הקשר העסקי עם "תנובה". כדי להתמודד מול "תנובה" חבר פרנקנטל לאגודת "טנא" של קבוצת חקלאים מגדלי ירקות וביחד הקימו את "[[טנא נוגה]]".
 
בשנת [[1970]] הקים פרנקנטל, יחד עם בנו צבי וחתנו יאיר וייל, את מפעל הגלידות "[[סנוקרסט]]". בתחילה שכן המפעל בבני ברק, וכעבור זמן עבר ל[[פתח תקווה]]. בהחלטה אסטרטגית החליט פרנקנטל שלא להתמודד מול יצרניות הגלידות הגדולות ובחר בשיטת שיווק חדישה ובלעדית: מכוניות מנגנות ("[[אוטו גלידה]]"). מוצרי החברה לא נמכרו בחנויות אלא רק דרך אחת מ-120 המכוניות שהפעילה החברה. כעבור זמן התחילו גם החברות המתחרות להשתמש בשיטת שיווק זו.
 
בספר "שטראוס – סיפור של משפחה ותעשייה" מספר [[מיכאל שטראוס (איש עסקים)|מיכאל שטראוס]] על התחרות שהייתה בין פרנקנטל לאביו ריכרד שטראוס. בשנות ה-50 קיבלה ממשלת ישראל משלוח של גבינת [[צ'דר]] מ[[ארצות הברית]], שממנה מייצרים [[גבינה מותכת]]. הממשלה פרסמה מכרז על מכירת הגבינה. פרנקנטל ושטראוס נדברו ביניהם להגיש הצעה משותפת למכרז וכך לקבל מחיר מוזל, אך לבסוף הציע פרנקנטל הצעה פרטית גבוהה יותר וזכה במכרז. שטראוס נצר את העלבון בלבו. לימים, כש"סנוקרסט" מכרה את מוצריה מתוך מכוניות מנגנות, שטראוס הבן בא לפרנקנטל והודיע לו כי גם "[[שטראוס גרופ|שטראוס]]" תתחיל לעשות שימוש בשיטה זו לשיווק גלידות מתוצרתה. בתגובה אמר פרנקנטל כי אם "שטראוס" תתחרה בו בתחום זה, הוא יתחרה בה ויקים מפעל מקביל. לרגע הזה ייחל שטראוס. פרנקנטל אכן השקיע סכומים עצומים בהקמת מפעל מתחרה ל"שטראוס", ובסופו של דבר עמד בפני [[פשיטת רגל]]{{הערה|1=[[שרית ישי לוי]], [http://books.google.co.il/books?id=hYApVzWaoH0C&pg=PA49&lpg=PA49&dq=%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%A1+%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A0%D7%98%D7%9C&source=bl&ots=mT1UWN4wNo&sig=fqld8GmnFQGJUloixn5VT0ee72o&hl=iw&ei=t8XZTbHwLpCMswau-IT4Ag&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=6&ved=0CBwQ6AEwBQ#v=onepage&q=%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%A1%20%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A7%D7%A0%D7%98%D7%9C&f=false שטראוס – סיפור של משפחה ותעשייה], עמ' 49-48, [[הוצאת כתר]], 1998.}}.
 
בשנים [[1980]]–[[1981]] נמכרו בזו אחר זו "סנוקרסט" ו"טנא נוגה" ל"תנובה". באותה תקופה הקימה משפחת פרנקנטל את חברת "פדקו", שייצרה מוצר [[סויה]] חדשני בשם "[[טבעול]]". אבי הרעיון היה טכנולוג המזון ד"ר מיכה שמר. החברה פיתחה אותו לייצור תעשייתי והוא נרשם כ[[פטנט]] עולמי. בשנת [[1985]] נמכר "טבעול" לקיבוץ [[לוחמי הגטאות]]. המתווך בעסקה היה איש קיבוץ לוחמי הגטאות [[גזי קפלן]], לימים מנכ"ל [[אסם השקעות|אסם]], שרכשה את "טבעול"{{הערה|אריק בשן, [http://www.kibbutz.org.il/itonut/2005/haver/050127_gezi.htm גזי האדום], אתר הקיבוצים, 21 בינואר 2005.}}.