פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסר בית אחד ,  לפני 4 שנים
אין תקציר עריכה
האש היוונית הייתה חומר [[הצתה]] נוזלי מסוכן והרסני מאוד, שניתן היה להתיזו ביבשה וב[[ים]], והוא בא לידי שימוש בעיקר בים. [[אוניה|אוניות]] ביזנטיות היו מצוידות בכלים שמתוכם נורו סילונות אש יוונית על האויב. ספינות אויב נמנעו מלהתקרב ל[[צי (יחידה בחיל ים)|צי]] הביזנטי, משום שהאש היוונית העניקה לו יתרון בלתי מעורער.
 
תהליך הכנתה של האש היוונית נשמר בסודיות רבה, ועד היום לא יודעים בוודאות מה היו מרכיביה, אך ניתן לשער שהייתה מורכבת מ[[נפט]], [[עטרן]] ו[[גופרית]], מעורבבים בסיד חי וחומרים אחרים. לפי מקור אחר זו הייתה תערובת של גפרית, זפת, אשלגן חנ'קתיחנקתי (מלחת) נפט וכנראה גם סיד חי. קליניקוס העביר את הנוסחה לקיסר קונסטנטין פוגונטוס כאשר צר על העיר קונסטנטינופול בשנת 673. מרכיבים אלה העניקו לאש היוונית את היכולת לבעור כמעט בכל תנאי, ועל-פי השמועה - אפילו מתחת למים (ליכולת שלה תרם מרכיב משוער נוסף - [[מגנזיום]]).
 
האש היוונית תרמה לרבים מניצחונותיהם של הביזנטים, והיא מסבירה את משך ה[[חיים]] הממושך של ה[[אימפריה]] הביזנטית, במיוחד בסוף ימיה, כאשר היו לה מעט מאוד לוחמים. לראשונה נעשה בה שימוש בשנת [[672]] כנגד צי ערבי, ומהר מאוד הפכה לאחד מכלי ה[[נשק]] המאיימים ביותר של [[ימי הביניים]]. מפעילי האש היוונית סבלו מבעיות בטיחות, ולעתים עלו באש הספינות הביזנטיות עצמן.
350

עריכות