הצהרת מוסקבה – הבדלי גרסאות

החלק הרביעי נוסח בעיקרו על ידי צ'רצ'יל והוביל ל[[אמנת לונדון]], שקבעה את המסד ל[[משפטי נירנברג]]. צ'רצ'יל ראה חשיבות רבה בכך שהפושעים הנאצים יועברו למשפט למדינות השונות, משום שהאמין שדעת הקהל בארצו לא תאפשר הוצאה להורג מסיבית של פושעים נאצים לאורך הזמן הנדרש.{{הערה|1=Stephen Macedo‏, [http://books.google.co.il/books?id=qNFSm4erfawC&pg=PA82 Universal Jurisdiction], University of Pennsylvania Press, ‏2006, page 82}}. החלק הרביעי של הצהרת מוסקבה הוצב כאבן פינה בחוקי הכיבוש של גרמניה על ידי בעלות הברית.

באוקטובר 1945, בתשובה ל[[שאילתה (ממשל)|שאילתה]] ב[[בית הנבחרים הבריטי]] האם הממשלה הבריטית תפעל להעמדה לדין של האחראים לטבח יער קאטין, ענה [[הקטור מקניל]], מ[[משרד החוץ הבריטי]], כי "בהתחשב בכך שהקורבנות היו פולנים והטבח נעשה על אדמת ברית המועצות, ובהתאם לתנאיה של הצהרת מוסקבה, יהיה זה קשה ובלתי ראוי לממשלת הוד מלכותו לגלות יוזמה בנושא זה".{{הערה|[http://hansard.millbanksystems.com/written_answers/1945/oct/10/katyn-massacres-punishment KATYN MASSACRES (PUNISHMENT)], Hansard, 10 October 1945}}

אל מול האזכור של טבח יער קאטין ורצח האיכרים בכרתים, בולטת העובדה שהצהרת מוסקבה לא הזכירה במפורש את [[השואה|השמדת היהודים]], למרות שבעלות הברית ידעו על כך כבר למעלה משנה. עם זאת, ההתייחסות לטבח של תושבי פולין פורשה כמתייחסת ליהודים. השמטה זאת הייתה בהתאם למדיניות של [[ארצות הברית]] ו[[הממלכה המאוחדת]] שלא להדגיש את העניין היהודי. נטען שמדיניות זאת נבעה בין השאר מהרצון להימנע מלחץ עליהן לקלוט פליטים יהודים בשטחן ובמיוחד ב[[ארץ ישראל]].{{הערה|1=Deborah E. Lipstadt, [http://books.google.co.il/books?id=IMELYD5xxXAC&pg=RA1-PA251 ‏ Beyond belief: the American press and the coming of the Holocaust, 1933-1945], page 251}}.