גואנו – הבדלי גרסאות

בתחילה, נראה היה כי השינוי בשיטת השיווק נוחל הצלחה גדולה. פרו החלה לשלם בחזרה חלק מחובותיה וחברת האחים דרייפוס מונתה לנציגים בענייני כספים של ממשלת פרו באירופה, וביוני 1870 הצליח הסינדיקט בעזרת שיתוף פעולה עם בנקאי מלונדון לארגן עבור ממשלת פרו הלוואת ענק בסכום של כ-12 מיליון דולרים שנועדה לממן בניית מסילת ברזל שנועדה לפתוח את פנים המדינה להתפתחות כלכלית. הצלחת קבלת ההלוואה הגבירה את התיאבון של ממשלת פרו וב-1872 היא החליטה לנסות לקבל הלוואה נוספת בסכום של 36 מיליון [[לירה שטרלינג|לירות שטרלינג]] שנועדה לבניית נמל חדש בנוסף לנמל [[קייאו]] העמוס, בניית מסילת ברזל דרך האנדים, ולתשלום חובות קודמים. אלא שהפעם היה הציבור באירופה חשדן בנוגע לניהול ענייניה הפיננסיים של פרו, ועד מרץ 1872 הוצעו רק כמיליון דולרים.

 

 

בינתיים נקלע סינדיקט הגואנו לקשיים. החתימה על החוזה הייתה ב-1869, אבל הסוחרים הקודמים החזיקו במלאי גדול של גואנו ורק בדצמבר 1872 יכול היה הסינדיקט לכפות את המונופול על הגואנו, אבל את התשלומים החודשיים לממשלת פרו היה חייב לשלם מחתימת החוזה, והסינדיקט החל לסבול מקשיי נזילות. בנוסף הנשיא החדש של פרו, מנואל פרדו (Manuel Pardo) היה קשור לסוחרים והתנגד בעבר לקשר עם הסינדיקט, והוא דרש הגדלת תשלומים. השותפים בסינדיקט היו חלוקים בשאלה אם לדבוק בתנאי החוזה או להיענות לדרישה. העוינות בין הממשלה לסינדיקט הובילה לעימות גלוי והממשלה הפרואנית הפסיקה את המשלוחים עד חתימת הסכם חדש באפריל 1874 שהוגבל עד לינואר 1876.