עשיית עושר ולא במשפט – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|תוכן="(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן -הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב) אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."}}

החוק מחייב את מי שהתעשר שלא כדין, על חשבון מישהו אחר, להשיב את ההתעשרות לבעליה. לעילה זו שלושה יסודות:

* '''התעשרות''': מדובר על גידול בכמות נכסיו של הזוכה, כולל אפשרות עתידית להתעשרות.

* '''שלא כדין''': זה יכול להיות בניגוד לחוק, לתקנות, לפסיקה וכדומה.

 

סעיף 1 לחוק מנוסח באופן כללי ולכן הוא משמש בסיס לעילות תביעות במגוון מצבים. כך למשל הוא חל על מצבים בהם הזוכה נטל מרכוש המזכה וכן על מצב שבו המזכה העניק מיוזמתו את ההתעשרות לזוכה. כל תביעה בעשיית עושר ולא במשפט נדרשת לקיים את יסודות העיקרון הכללי שמעוגן בסעיף 1 לחוק - בין אם היא מבוססת על חוק עשיית עושר ולא במשפט, ובין אם היא נמצאת בחוק אחר.