טוסיה אלטמן – הבדלי גרסאות

טוסיה אלטמן נולדה ב-24 באוגוסט [[1918]] ב[[שטעטל|עיירה]] [[ליפנו]] שב[[פולין]]. אמה אנקה (מניה) נולדה בו[[וילנה]] ואביה גוסטב, שמקצועו היה שען, היה בן למשפחת חסידים. לאלטמן היה גם אח קטן בשם יז'יק. היא למדה ב[[גימנסיה]] יהודית בעיר הסמוכה [[ולוצלאווק]], בה חוזקו דעותיה הציוניות בהתאם לחינוך שקיבלה בביתה{{הערה|זיוה שלו, '''טוסיה''', תל אביב: הוצאת מורשת, 1992, עמ' 21.}}. בהיותה בת 11 הצטרפה לתנועת "[[השומר הצעיר]]" ובשנת [[1943]] קיבלה את הקבוצה הראשונה של בנות בהדרכתה{{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 25-28.}}. בקיץ [[1938]] הצטרפה אל קיבוץ ההכשרה ב[[צ'נסטוכובה]], אך עוד באותו הקיץ נקראה על ידי ההנהגה הראשית להדריך במושבת קיץ במזרח [[פולין]]. בסתיו [[1938]] הוזמנה להצטרף להנהגה הראשית ב[[ורשה]]. תפקידה שם היה בהנהגה, תכנון וריכוז הפעילות החינוכית {{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 34-36.}}.

עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], נמלטה טוסיה אלטמן יחד עם חברים נוספים מהנהגת "[[השומר הצעיר]]", לאזור הכיבוש הסובייטיה[[סובייטים|סובייטי]] ב[[ווילנה]]. בווילנה לקחה אלטמן חלק בכל פעילויות ההנהגה הראשית, בארגון ובעזרה לחברי התנועה שהגיעו תשושים מ[[פולין]] ועסקה גם בגיבוש המסגרות החברתיות והכלכליות שנוצרו בחיי התרבות. בסוף שנת [[1939]], בשל הידיעות על חניכי התנועה שנשארו ללא הנהגה בפוליןב[[פולין]], הוחלט כי אלטמן תחזור לשטחי הכיבוש. מלבד ניסיונה בהדרכה, מניעי בחירתה היו כי הייתה ידועה במסירותה ובכישרונה לקשור קשרים עם אנשים וחשבו כי בעזרת האנרגיה שהייתה בה תוכל להתמודד עם הקשיים ולעורר את התנועה ברחבי ה[[גנרלגוברנמן]]. יתרה מכך, היותה אישה בעלת מראה [[הארי]] היווה גורם מרכזי בשיקול{{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 54-56.}}.

לקראת סוף שנת [[1939]], לאחר שגברה טוסיה אלטמן על הקשיים במעברי הגבולות ולאחר מפגש בוולוצלאבקב[[וולוצלאבק]] עם משפחתה, חזרה ל[[ורשה]] שהייתה תחת הכיבוש הגרמני, כדי להמשיך בפעילות התנועה שם ולעודד את בני ובנות הנוער למרד. בשנת [[1941]] יצאה בשליחות לאזורי כיבוש חדשים של הגרמנים והגיעה ל[[ביאליסטוק]], ל[[ברנוביץ']], ל[[קרקוב]], לו[[וילנה]] ול[[לבוב]]. דאגתה למשפחתה שהייתה כלואה ב[[גטו ורשה]] הטרידה אותה ובמהלך שליחותה לטארנובל[[טארנוב]] שלחה חבילות מזון לא רק לחבריה בתנועה אלא גם למשפחתה{{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 89.}}. בסוף ינואר [[1941]] חזרה לוורשהל[[וורשה]] עם מידע על גורל היהודים בשטחי הכיבוש. ב-7 באפריל [[1942]] כתבה את מכתבה האחרון שהיה מיועד לאדם רנד, חבר התנועה. המכתב ביטא את תחושת אי האונים שלה מול ההרס והמוות שראתה {{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 141.}}.

ההיסטוריוןה[[היסטוריון]] [[ישראל גוטמן]] כתב עליה:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לעתים קרובות מאוד היתה מופיעה טוסיה. עלה בידה לשמור על חיוכה ועיניה הגדולות הישירו מבטן באמונה רבה. ימים מעטים היתה מבלה בגטו, אך על הרוב היתה רואה דברים שאנו לא שמנו לב להם. היו בה עדינות ועומק רוחני שנשכח לעתים קרובות כל כך אצל רבות מחברותינו. שבועות וחודשים של מסעות, העבודה המייגעת המורטת עצבים, המגע המתמיד עם זרים, הסכנה שליוותה אותה כצל- כל אלה לא שינו את טבעה. היתה מתיישבת מוקפת אנשים ומספרת על תנועת המלחמה בפולש המתעוררת במדינה, על אנשים, על מאורעות, ורק לעיתים רחוקות על עצמה{{הערה|ישראל גוטמן, בתוך: דרור לי וישראל רוזנצווייג (עורכים), '''ספר השומר הצעיר''', כרך א', מרחביה: הוצאת ספרית פועלים, 1959, עמ' 552.}}.}}

ב-[[28 ביולי]] [[1942]], היום בו הוחלט על הקמת [[אי"ל]], נשלחה טוסיה אלטמן יחד עם [[פרומקה פלוטניצקה]], אריה וילנר ולאה פרלשטיין כקשרית לצד ה"ארי" של [[ורשה]]{{הערה|{{על המשמר||מלחמת היהודים בגיטאות|1944/10/22|00200}}[http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%20476.pdf ייסוד "הארגון היהודי הלוחם"], באתר "[[יד ושם]]"}}. בחירתה לשליחות בצד האריה[[ארי]] ליצירת קשרים עם המחתרות הפולניות הייתה טבעית. היא הייתה דמות מרכזית ב"[[השומר הצעיר]]", בעלת מראה הארי, דוברת פולנית רהוטה, חברותית ומנוסה בחיים שמחוץ לחומות, בדרכי הקיום וההישרדות בצד הארי. במסגרת פעילות זו הבריחה נשק, הוציאה קבוצות חברים לשורות ה[[פרטיזנים]] מהגטומה[[גטו]], עזרה לפליטים להתחבא, העבירה כספים, העבירה חברים ל[[ורשה]] ועוד{{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 152-167.}}. {{ש}}
עם פרוץ [[מרד גטו ורשה|המרד]] חזרה לגטו עם [[טמה שניידרמן]] על מנת להילחם עם חבריה. לאחר סיום מרד ינואר נלכדה והובלה לגירוש, אך הצליחה לברוח בעזרת שוטר יהודי שהכיר אותה{{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 170-171.}}. החל מינואר ועד מרד אפריל עבר ה[[אי"ל]] תהליך מואץ של התארגנות מחודשת שכלל יציאות נוספות של אלטמן מהגטו לשם השגת נשק. ב- 18 באפריל, החל המרד הגדול. אלטמן הייתה במפקדה והעבירה ידיעות, הערכות מצב ותביעות נשק {{הערה|שלו, '''שם''', עמ'180.}}, אך גם יצאה מבונקר המפקדה, חמושה באקדח וברימונים, למשימות חילוץ שונות{{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 186.}}. ב-8 במאי [[1943]], ביום העשרים למרד, התגלה ה[[בונקר]] שבו שהתה ברחוב מילא 18. מעטים שרדו את נפילת הבונקר ולמרות שנפצעה ברגלה ובראשה, הצליחה להימלט מחוץ לגטו דרך תעלות הביוב. היא הסתתרה בבית החרושת ל[[צלולואיד]] יחד עם לוחמים יהודים נוספים. ב-[[24 במאי]] [[1943]] פרצה שריפה בבית החרושת. אלטמן, שנכוותה בשריפה, ברחה יחד חברה שיפרה, אך שתיהן נלכדו ונמסרו לידי ה[[גסטפו]]. ככל הנראה מתה ב-26 במאי והיא בת 25{{הערה|שלו, '''שם''', עמ' 187-196.}}.

בדצמבר [[1945]] הקימו פליטים יהודים במחנהב[[מחנה עקורים|מחנה העקורים]] [[לנדסברג]] שבגרמניהשב[[גרמניה]] את "קיבוץ לוחמי הגטאות על שם טוסיה אלטמן"{{הערה|1=אבינועם יעקב פת [http://www.yadvashem.org/yv/he/education/units/for_memories/magazine4.pdf#page=7 לחיות בלנדסברג, לחלום על דגניה], '''בשביל הזיכרון''' 4, נובמבר 2000, באתר "[[יד ושם]]".}}.{{ש}}

על שמה נקרא קן "[[השומר הצעיר]]" ב[[רחובות]] - קן "השומרים" - הקן העירוני הוותיק ביותר בתנועה.{{ש}}

האנדרטה [[יד לילדי הגולה]] שבקיבוץשב[[קיבוץ]] [[משמר העמק]] הוקמה בהשראת מכתבה האחרון של טוסיה אלטמן לקרוביה בארץ ישראל, שקטע ממנו נכלל באנדרטה: "ישראל אובד לעיני. אני פורשת כפי וקצרה ידי מהושיע. הושיעו!".{{ש}}

* [http://www.y-m-museum.co.il/info/museon/museon-010.htm טוסיה אלטמן (1918-1943)], באתר של מוזיאון יד מרדכי "משואה לתקומה".

* [http://www.snunit.k12.il/minhal/word/55113.doc נשים לוחמות], באתר "סנונית" {{DOC}}.

* [http://www.moreshet.org/?CategoryID=351 טוסיה אלטמן] באתר "מורשת" של בית העדות ע"ש מרדכי אנילביץ'.