החקיקה בישראל – הבדלי גרסאות

:{{ציטוט|"הליך החקיקה, ככל הליך שלטוני אחר, הוא הליך "נורמטיבי", כלומר, הליך ששלביו מוסדרים בדין. על-פי חוק-יסוד: הכנסת (סעיף 19), הליכי החקיקה קבועים בתקנון הכנסת. על-מנת שיתקבל "חוק", יש לקיים את הוראות התקנון באשר להליכי החקיקה. ביסוד הליכים אלה - בכל הנוגע להצעת חוק מטעם הממשלה - עומדות שלוש הקריאות (במליאה) והדיון בוועדה (לאחר הקריאה הראשונה וכהכנה לקריאה השנייה). אם אחד מהשלבים האלה נעדר, כגון שלא קוימה אחת הקריאות או שבהצעה לא קיבלו בהן רוב או שלא התקיים דיון בוועדה או שנפל באחד ההליכים הללו פגם היורד לשורש ההליך, ההצעה לא מתגבשת לכדי דבר חקיקה, ובית-משפט מוסמך - אם בתקיפה ישירה ואם בתקיפה עקיפה - להכריז על בטלות 'החוק'".{{הערה|1=בג"ץ '''975/89 Nimrodi Land Development Ltd נ' יושב-ראש הכנסת''', פ"ד מה(3) 154}}}}

כאמור בפסק דין זה, נדרש "פגם היורד לשורש ההליך" כדי להביא לבטלותו של החוק. {{ציטוט|"על כן, לא כל פגם פורמלי בהליך החקיקה, לא כל הפרה של תקנון הכנסת, ואף לא כל סטייה מסמכות יביאו להתערבותו של בית משפט זה בהליך החקיקה"}}, כך קבעה השופטת [[דורית ביניש]] בבג"ץ{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/files/03/850/048/N11/03048850.n11.htm בג"ץ 4885/03 '''ארגון מגדלי העופות בישראל נ' ממשלת ישראל''']}} שבו נערך דיון מקיף ב[[עקרונות היסוד של החקיקה בישראל|עקרונות היסוד של הליך החקיקה]], אלה שסטייה מהם תצדיק פסילתו של חוק. העקרונות שנימנו, ושאינם מהווים רשימה סגורה, הם:

* '''עקרון [[הכרעת הרוב]]'''. עיקרון זה מעוגן בסעיף 25 לחוק יסוד: הכנסת, הקובע: "הכנסת תחליט ברוב דעות של המשתתפים בהצבעה, כשהנמנעים אינם באים במנין המשתתפים בהצבעה" .