חיל רגלים כבד – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:Hoplit.png|שמאל|ממוזער|250px|[[פסל (יצירה)|פסל]] של הופליט [[יוון|יווני]] - דוגמה מובהקת לחיל רגלים כבד. בתמונה החייל חובש [[קסדה]] קורינתית ומוגן ב[[מגן]], [[מוקיים]] ו[[שריון גוף]] מארד. ככל הנראה מתואר הופליט מהמאה ה-8 או ה-7 לפנה"ס]]

[[תמונהקובץ:Marksburg03.jpg|ממוזער|300px|ציודו של החי"רהחיל רגלים הכבד בסוף [[ימי הביניים]] ותחילת [[הרנסאנס]]: שלושה שריוני לוחות וברקע כלי נשק מהתקופה (קופיץ, רובה קשת ושלל נשקי מוט - חניתות, רנסואר, מוטות-גרזן והאלברדות) שפותחו במיוחד כדי לחדור את קופסאות הפלדה המשוריינות.]]

חיילים רגליים כבדים ידועים עוד מהתקופה העתיקה. החי"רהחיל רגלים הכבד הופיע לראשונה ב[[שומר]]. למרות כושר ההבקעה ושרידותו הרבה, [[צבאות העמים בסהר הפורה|צבאות הסהר הפורה]] לא השתמשו בחיילי חי"רחיל רגלים כבדים, למעט [[הצבא של מצרים העתיקה|הצבא המצרי]] ו[[צבא אשור]]. הסיבה לכך היא מחירה הגבוה של ה[[מתכת]] בעולם העתיק.

בהתחלה חיילי חי"רחיל רגלים כבדים נלחמו בגושים גדולים שנקראים [[פלנקס]]. הפלנקס הומצאה לראשונה בשומר והתפתחה מאוד ב[[מצרים העתיקה]], אך שיאה היה ב[[יוון הקלאסית]] שם היא הורכבה מחיילים שנקראים [[הופליט|הופליטים]]ים. [[הצבא הספרטני]] היה ידוע בהופליטים המצוינים שלו ויצאו לו מוניטין ששרדו עד עצם היום הזה. החי"רהחיל רגלים הכבד קיבל תנופה רבה ב[[רומא העתיקה]] ו[[הצבא הרומי]] השתמש במספר גדול של חיילי חי"רחיל רגלים כבדים במערך ה[[לגיון]]. בהתחלה, הלגיונרים היו חמושים בדומה להופליטים בחניתות, אך עם הזמן הם זנחו את החנית ואימצו את חרב ה[[גלדיוס]] בתור נשקם העיקרי.

בעקבות [[המשבר של המאה ה-3]] האימפריה הרומית החלה לאבד מכוחה ונפלה תחת ההתקפות הברבריות. החי"רהחיל רגלים הכבד פינה את מקומו ל[[חיל הפרשים]] בתור הזרוע העיקרית של הצבא, אך עדיין שמר על יוקרתו במקומות שונים בעולם דוגמת [[שווייץ]]. לרוב שריונם של החיילים הרגלים היה דל יחסית לפרשים וכלל בדרך כלל מעיל מחוזק בפיסות מתחת [[שריון קשקשים]] או [[שריון שרשראות|שרשראות]].

החי"רהחיל רגלים הכבד ב[[ימי הביניים]] היה חמוש בדומה לפרשים, תלוי במעמדם ובעושרם של החיילים בו. לעתים, החי"רהחיל רגלים הכבד הורכב מ[[אביר|אבירים]]ים פרשים שאיבדו את [[סוס|סוסם]]ם ולא יכלו לממן או להשיג סוס אחר. חי"רחיל רגלים זה היה עטוי בשריון כבד (בדרך כלל [[שריון שרשראות]] או [[שריון לוחות]]) והיה חמוש ב[[חרב]], [[מגן]] וכלי נשק ייעודי בהתאם לצורך. עם שיפור ברמת המיגון, ובייחוד עקב כניסת שריון הלוחות שסיפק הגנה טובה כנגד מרבית כלי הנשק, ה[[מגן]] הוקטן ואף נזנח לטובת האפשרות לתת ללוחם להשתמש בנשק דו-ידני שתוכנן במיוחד לחדירת שריון: [[חרב דו-ידנית]] כבדה וארוכה, [[נשקי מוט]] (שנועדו בעיקר כנגד פרשים משוריינים), [[פטיש קרב]] ואף [[גרזן|גרזן קרב דו-ידני]] (Pollaxe). בנוסף לכלי נשק אלה רווח השימוש ב[[אלה (נשק)|אלות]], [[פטיש קרב|פטישים]] ואף [[כוכב השחר (נשק)|כוכב השחר]] שעקפו את בעיית חדירת השריון על ידי ריסוק העצמות שמתחתיו על ידי מכות כבדות וחזקות.

לוחמי [[חיל רגלים השווייצרי|החי"רהחיל רגלים השווייצרי]] היו לבושים ב[[שריון לוחות]] וחמושים ב[[נשקי מוט]] (בעיקר ב[[האלברד|אלברדות]] ו[[רומח|רמחים]]), דבר שסייע להם בתוואי ההררי להדוף את [[חיל הפרשים|הפרשים]] ה[[האבסבורג|האבסבורגים]]ים ויצר להם מוניטין רב באירופה.