טוסיה אלטמן – הבדלי גרסאות

'''טוסיה טאובה''' ('''טובה יונה''') '''אלטמן''' ([[24 באוגוסט]] [[1918]], ליפנו, פולין - מאי [[1943]]), הייתה חברה בהנהגה המרכזית של "[[השומר הצעיר]]" ב[[פולין]], מלוחמי ולוחמות [[מרד גטו ורשה]] בתקופת [[השואה]] ומסמליו של נופליו.

נולדה ב-24 באוגוסט [[1918]] ב[[שטעטל|עיירה]] [[ליפנו]] שב[[פולין]], בת לאנקה (מניה) ילידת [[וילנה]] ולגוסטב, שען במקצועו, בן למשפחת חסידים, אחות ליז'יק. למדה ב[[גימנסיה]] יהודית בעיר הסמוכה [[ולוצלאווק]], בה חוזקו דעותיה הציוניות בהתאם לחינוך שקיבלה בביתה.{{הערה|זיוה שלו, '''טוסיה''', תל אביב: מורשת, 1992, עמ' 21.}}. בהיותה בת 11 הצטרפה לתנועת "[[השומר הצעיר]]" ובשנת [[1934]] קיבלה את הקבוצה הראשונה של בנות בהדרכתה.{{הערה|שלו, '''טוסיה''', עמ' 25-28.}}. בקיץ [[1938]] הצטרפה לקיבוץ ההכשרה ב[[צ'נסטוכובה]], אך עוד באותו הקיץ נקראה על ידי ההנהגה הראשית להדריך במושבת קיץ במזרח [[פולין]]. בסתיו [[1938]] הוזמנה להצטרף להנהגה הראשית ב[[ורשה|וורשה]]. תפקידה היה תכנון וריכוז הפעילות החינוכית.{{הערה|שלו, '''טוסיה''', עמ' 34-36.}}.

עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] נמלטה יחד עם חברים נוספים מהנהגת "[[השומר הצעיר]]" לאזור הכיבוש ה[[סובייטים|סובייטי]] ב[[ווילנה]]. בווילנה, לצד חברים בכירים אחרים ב"שומר הצעיר", ביניהם [[מרדכי אנילביץ']],{{הערה|דני דור (עורך), '''גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה''', בית לוחמי הגטאות, 2003, עמ' 115.}}, לקחה חלק בכל פעילויות ההנהגה הראשית, בארגון ובעזרה לחברי התנועה שהגיעו תשושים מפולין ועסקה גם בגיבוש המסגרות החברתיות והכלכליות שנוצרו בחיי התרבות. בסוף שנת [[1939]], בשל הידיעות על חניכי התנועה שנשארו ללא הנהגה ב[[פולין]], הוחלט כי תחזור לשטחי הכיבוש. מלבד ניסיונה בהדרכה, ההחלטה לבחור בה נבעה מכך שהייתה ידועה במסירותה ובכישרונה לקשור קשרים עם אנשים ולעורר את חברי וחברות התנועה ברחבי ה[[גנרלגוברנמן]] לפעולה.{{הערה|שלו, '''טוסיה''', עמ' 54-56.}}.

בדצמבר [[1939]], לאחר שגברה על הקשיים במעברי הגבולות ולאחר מפגש ב[[וולוצלאבק]] עם משפחתה, חזרה ל[[ורשה|וורשה]] כדי להמשיך בפעילות התנועה. בשנת [[1941]] יצאה ל[[ביאליסטוק]], ל[[ברנוביץ']], ל[[קרקוב]], לו[[וילנה]] ול[[לבוב]]. הייתה הראשונה מקרב חבריה שחזרה מ[[ווילנה]] ל[[וורשה]]. ב-18 בדצמבר קיבלו חבריה בווילנה גלוית דואר ששלחה, בה דיווחה ל[[מרדכי אנילביץ']] כי "משפחתנו נמצאת במצב קשה במצב יותר גרוע משתיארת לעצמך".{{הערה|דני דור (עורך), '''גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה''', בית לוחמי הגטאות, 2003, עמ' 115.}}. דאגתה למשפחתה שהייתה כלואה ב[[גטו ורשה]] הטרידה אותה ובמהלך שליחותה ל[[טארנוב]] שלחה חבילות מזון גם לחבריה בתנועה וגם למשפחתה.{{הערה|שלו, '''טוסיה''', עמ' 89.}}.{{ש}}

בסוף ינואר [[1941]] חזרה ל[[וורשה]] עם מידע על גורל היהודים בשטחי הכיבוש. באחד ממכתביה כתבה: "ישראל גווע לעיניי, ואני פוכרת ידיים ואיני יכולה לעזור לו. הניסית פעם להטיח ראש בכותל? יש לי רק תשוקה אחת, להודיע לעולם כי ישראל כה חולה...".{{הערה|'''גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה''', עמ' 115.}}. ב-7 באפריל [[1942]] כתבה את מכתבה האחרון, שהיה מיועד לאדם רנד, חבר התנועה. במכתב ביטאה את תחושת חוסר האונים מול ההרס והמוות להם הייתה עדה.{{הערה|שלו, '''טוסיה''', עמ' 141.}}.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לעתים קרובות מאוד היתה מופיעה טוסיה. עלה בידה לשמור על חיוכה ועיניה הגדולות הישירו מבטן באמונה רבה. ימים מעטים היתה מבלה בגטו, אך על הרוב היתה רואה דברים שאנו לא שמנו לב להם. היו בה עדינות ועומק רוחני שנשכח לעתים קרובות כל כך אצל רבות מחברותינו. שבועות וחודשים של מסעות, העבודה המייגעת המורטת עצבים, המגע המתמיד עם זרים, הסכנה שליוותה אותה כצל - כל אלה לא שינו את טבעה. היתה מתיישבת מוקפת אנשים ומספרת על תנועת המלחמה בפולש המתעוררת במדינה, על אנשים, על מאורעות, ורק לעיתים רחוקות על עצמה.{{הערה|ישראל גוטמן, בתוך: דרור לי וישראל רוזנצווייג (עורכים), '''ספר השומר הצעיר''' א, מרחביה: ספרית פועלים, 1959, עמ' 552.}}.}}

ב-[[28 ביולי]] [[1942]], עם הקמת [[הארגון היהודי הלוחם]], נשלחה יחד עם [[פרומקה פלוטניצקה]], אריה וילנר ולאה פרלשטיין לצד הארי של [[ורשה]] להמשיך בתפקידה כקשרית במחתרת.{{הערה|{{על המשמר||מלחמת היהודים בגיטאות|1944/10/22|00200}}[http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%20476.pdf ייסוד הארגון היהודי הלוחם], אתר [[יד ושם]].}}. בחירתה לשליחות בצד ה[[הגזע הארי|ארי]] ליצירת קשרים עם המחתרות הפולניות הייתה טבעית: היא הייתה דמות מרכזית ב"[[השומר הצעיר]]", דוברת פולנית רהוטה, חברותית ומנוסה בחיים שמחוץ לחומות, בדרכי הקיום וההישרדות בצד הארי. במסגרת פעילות זו הבריחה נשק, הוציאה קבוצות חברים לשורות ה[[פרטיזנים]] מה[[גטו]], עזרה לפליטים להתחבא, העבירה כספים, העבירהוהעבירה חברים ל[[ורשה|וורשה]] ועוד.{{הערה|שלו, '''טוסיה''', עמ' 152-167.}}. {{ש}}

ב-[[1943]] חזרה לגטו עם [[טמה שניידרמן]]. נלכדה והובלה לגירוש, אך הצליחה לברוח בעזרת שוטר יהודי שהכיר אותה.{{הערה|שלו, '''טוסיה''', עמ' 170-171.}}. לחמה ב[[מרד גטו ורשה]] שפרץ באפריל עם ההנהגה הראשית שנמצאה בבונקר ברחוב [[מילא 18]]. העבירה ידיעות, הערכות מצב ותביעות נשק.{{הערה|שלו, '''טוסיה''', עמ'180.}}. מדי פעם יצאה מבונקר המפקדה, חמושה באקדח וברימונים, למשימות חילוץ שונות.{{הערה|שלו, '''טוסיה''', עמ' 186.}}.{{ש}}

ב-8 במאי [[1943]] התגלה ה[[בונקר]]. למרות שנפצעה ברגלה ובראשה הצליחה להימלט דרך תעלות הביוב והסתתרה בבית החרושת ל[[צלולואיד]] יחד עם לוחמים יהודים נוספים. ב-[[24 במאי]] [[1943]] פרצה שריפה בבית החרושת. אלטמן, שנכוותה בשריפהבשרפה, ברחה יחד חברה בשם שפרה, אך שתיהן נלכדו על ידי המשטרה הפולנית ונמסרו לידי ה[[גסטאפו]].{{הערה|'''גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה''', עמ' 115-116.}}. היא מתה מפצעיה, ככל הנראה ב-26 במאי [[1943]], והיא בת 25.{{הערה|שלו, '''טוסיה''', עמ' 187-196.}}.

כשנודע ב[[ארץ ישראל]] על מותה כתב [[נתן אלתרמן]] את השיר "נערה עבריה", שפורסם ב"טור השביעי" בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" ב-4 ביוני [[1943]]. השיר הוא הספד על טוסיה אלטמן ו[[צביה לובטקין]], שנהרגו במהלך [[מרד גטו ורשה]]. זמן קצר אחר כך התברר שהידיעות שהתקבלו לא היו מדויקות או לא נכונות. טוסיה אלטמן לא נהרגה במהלך המרד אלא אחרי שנתפסה על ידי הגרמנים,{{הערה|מרדכי נאור, "המשורר והשואה", '''הטור השמיני: מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן''', תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 107-108.}} ו[[צביה לובטקין]] נשארה בחיים. בשיר תיאר אלתרמן נערה עבריה בשמלה צחורה שאחזה במשק אבל לא נטשה את תפקידיה בבית.{{הערה|שרון גבע, '''אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית''', הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 22, 42.}}.{{ש}}

בדצמבר [[1945]] הקימו פליטים יהודים ב[[מחנה עקורים|מחנה העקורים]] לנדסברג שב[[גרמניה]] את "קיבוץ לוחמי הגטאות על שם טוסיה אלטמן".{{הערה|1=אבינועם יעקב פת [http://www.yadvashem.org/yv/he/education/units/for_memories/magazine4.pdf#page=7 לחיות בלנדסברג, לחלום על דגניה], '''בשביל הזיכרון''' 4, נובמבר 2000.}}.{{ש}}

ב-[[1949]] הקימו ניצולים מתנועת "[[השומר הצעיר]]" ב[[פולין]] את הגרעין על שם טוסיה אלטמן. חברי וחברות הגרעין נמנו עם מייסדי קיבוץ גזית.{{הערה|קיבוץ גזית ב[http://tnuathaavoda.info/places/home/places/1140303402.html אתר תנועת העבודה הישראלית].}}.