דיוקן אמיל זולא – הבדלי גרסאות

חפצי אמנות יפניים, כמו הפרגוד וחיתוך העץ המתאר מתאבק מעשה ידי קוניאקי השני, זכו להערכתם הנלהבת של אמני האוואנגארדה[[אוואנגארד]] בשנות השישים. בעיני מאנה הם היו התגלמות של פישוט הצורות וצורת ביטוי חילופית לפרספקטיבות של הרנסאנס. במסגרת אחת עם המתאבק נתונים עוד שני דימויים אחרים: הדפס אבן של ציורו של [[דייגו רודריגז דה סילבה אי ולסקס|ולאסקס]] - "השתיינים" (קטוע בחלקו), ומתחתיו תצלום של "אולימפיה" מאת מאנה. כבר מראשית דרכו גילה מאנה עניין באמנות הספרדית כפי שניכר מן הנושאים שבחר לצייר. בעיקר עשתה עליו רושם יצירתו של ולאסקס, על משיכות המכחול החפשיות,הרקעים הנייטרלים והניגודים הדרמאטיים שבה. לאחר שראה את ציורי ולאסקס בספרד בשנת 1865 כתב: "מצאתי ביצירה זו התגשמות של אידאל בציור שלי".

בעיני זולה נחשבה "אולימפיה" לאחת מן הגדולות שביצירותיו של מאנה. במאמריו על האמן הגן זולה בתוקף על ציור זה, שכה הרבו להשמיצו. כמחווה של הוקרה- ובניגוד לתמונה המקורית-, הציג כאן מאנה את האישה העירומה כשהיא מרכינה ראשה כלפי הסופר. למעשה, כל שלוש הדמויות, בכל אחת מן התמונות, מפנות מבטיהן כלפי זולה. בצירוף זה של שלושתן ניתן אולי לראות מעין גילוי סמלי של הערכה לאישיותו של זולה: נכונותו להלחם (המתאבק), הריאליזם שלו (ולאסקס), וחושניותו (אולימפיה).