ויקינגים – הבדלי גרסאות

עם זאת, לאור העובדה כי החברה הוויקינגית הייתה ניידת מבחינה מעמדית, תג מחיר זה לא היה קבוע. על אף שלא ניתן היה לרדת מתחתיו, ניתן היה לעלות. האדם התקדם בחברה על פי כישוריו, וגם אם נולד למעמד נמוך, לא בהכרח נשאר במעמד זה. כישורים מסוימים כמו [[כושר גופני]] טוב וכוח פיזי, יכולת להשתמש במגוון [[כלי נשק]], יכולת לקרוא ולדבר כמה שפות וידע במלאכות מסוימות, היו יכולים להעלות את ערכו של האדם הוויקינגי.

בניגוד ל[[מיתוס]] המקובל על דמות הוויקינגים כפראים מוזנחים, השתמשו הוויקינגים בכלים דוגמת [[מסרק]], [[סכין גילוח]], [[מלקטת]] וכדומה. הוויקינגים ב[[ממלכת אנגליה|אנגליה]] אף זכו למוניטין של מתנקים כפייתיים שכן נהגו להתרחץ פעם בשבוע, בניגוד לאנגלו-[[סקסונים]]. עם זאת, ישנם גם דיווחים סותרים. הנוסע והדיפלומט הערבי [[אחמד אבן פדלאן]], שביקר את הוויקינגים ברוּס ותיעד את מנהגיהם, כתב שהם אומנם "יפים ובעלי גוף מושלם", אולם גם "המטונפים ביותר מבין ברואיו של אללה". אבן פדלאן תיאר גם באריכות את מנהגם של הוויקינגים לשרוף את מתיהם בתוך סירה, ואת קורבנות האדם שהקריבו (במקרה זה, שפחה צעירה שנחנקה למוות, "מרצונה", כביכול, על גופת אדוניה). גם מקורות אחרים מדווחים שהויקינגיםשהוויקינגים נהגו להקריב קורבנות אדם לאל [[אודין]], לרוב בתלייה. התלויים נחשבו כשייכים לאל אודין, ובעלי כוחות ניבוי כמותו, משום שהם מרחפים בין עולם האדם לעולם האלים. אמונה זו מתקשרת למיתוס הנורדי הידוע, לפיו אודין תלה את עצמו על עץ העולם [[יגדראסיל]] ו"הקריב את עצמו לעצמו" כדי להשיג יידע נבואי על אחרית הימים.

כמו רוב הסקנדינבים היו גם הוויקינגים תחילה [[צייד]]ים, חוואים ו[[דייג]]ים אשר חיו בקהילות אוטונומיות קטנות. עם [[פיצוץ אוכלוסין|פיצוץ האוכלוסין]] ב[[סקנדינביה]], התגלעו עימותים פנימיים והתעורר הצורך ב[[שוק (מסחר)|שווקים]] חדשים ל[[מסחר]]. אז החלו חלק מהשבטים לחפש את פרנסתם בים (כמו ה[[פיניקים]] וה[[יוון העתיקה|יוונים]] בזמנם) ולהתנחל בחופי [[הים הצפוני]] ו[[הים הבלטי]]. כך הפכו חלק מהם ל"וויקינגים", המכונים גם נורדים בתקופה מאוחרת יותר, יורדי ים ובוני [[ספינה|ספינות]] מהמובילים בתקופתם, המכונים גם נורדים בתקופה מאוחרת יותר.

כלי השיט העיקרי של הוויקינגים היה ה'ספינה הארוכה'. הדגם דומה ל[[גליאה]] עם הבדל משמעותי אחד: הספינה הארוכה התאימה למסע ארוך ב[[אוקיינוס]]. ספינותיהם הארוכות באופן בולט היו בנויות בעיקר מ[[עץ אלון]] וכללו 40 - 60 חותרים. לכל ספינה היה [[תורן (ימאות)|תורן]] בודד ועליו [[מפרש]] מרובע, ודפנותיה היו מכוסות [[מגן|מגנים]]. כל ספינה הייתה זוויתית בשני צדיה כך שיכלה לנוע קדימה ואחורה מבלי להסתובב.

הוויקינגים היו עורכים את פשיטותיהם עם בוקר מן הים על יישובים לחופי [[אירופה]], הם נהגו [[ביזה|לבזוז]] אותם ואחר להעלותם ב[[אש]]. ובטרםבטרם היה מגיע כוח סיוע להגן על היישוב, כבר היו הוויקינגים מפליגים אל לב יםהים בספינותיהם. הציים הוויקינגיים לא היו גדולים, אך היות שלמדינות באירופה המערבית לא היו ציי מלחמה ראויים לשמם, כוחו של הצי הוויקינגי היה כה גדול, עד שאפילו [[האימפריה הביזנטית]] סבלה מנחת זרועם.

ככל שהתרחבה ההיכרות של הוויקינגים עם התרבויות האירופאיות, הם הושפעו מהן, והחברה שלהם נהייתה עשירה יותר. הוויקינגים שנודעו כ[[מלח (מקצוע)|יורדי ים]] וכ[[דייג]]ים, החלו גם לעבד את האדמה, ובחלוף הזמן נודעו גם בקשרי מסחר עם ערים רבות. וכך, מעמד הסוחרים התחיל להשפיע יותר מאשר מעמד הלוחמים שהיה השליט עד אז. קמו התיישבויות קבע נורדיות במקומות דוגמת [[בריטניה]], [[נורמנדי]] שב[[צרפת]] ופנים [[רוסיה]] ו[[אוקראינה]]. סגנונו הלוחם של העם הוויקינגי השתנה, ורבים מהם פנו לעסוק במסחר, ב[[חקלאות]], וב[[גילוי ארצות]]. על אף זאת, היו כאלה שהמשיכו להתקיים בעיקר מ[[שוד]], דבר שניכר ב[[ביצורים]] של ערים נורדיות באותה תקופה, שנאלצו להתגונן מפני לוחמים מבני עמן.

קבוצות ויקינגים החלו נודדות מערבה, ואחת מהן, בהנהגת [[לייף איריקסון]], הגיעה ל[[איסלנד]]. קבוצה אחרת הגיעה ל[[ניו פאונדלנד]] שב[[צפון אמריקה]] (זמן רב לפני [[כריסטופר קולומבוס|קולומבוס]]) שנקראה בפיהם [[וינלנד]], והקימו בה מושבות לאורך החוף. על פי העדויות שנותרו ועל פי ממצאים בשטח נראה שהם נהדפו עקב פשיטות של שבטי [[אינדיאנים]] מקומיים.