וולוז'ין – הבדלי גרסאות

נוספו 1,360 בתים ,  לפני 6 שנים
==היהודים בעיירה==
 
יחסם של מושלי העיירה היה נח בהקשר למגורי היהודים בה, הם נתנו יד חופשית לכל הדתות, ובכללם ליהודים. הם לא התנגדו ללימודים בה ועל כן עלה בהתמדה מספר היהודים הגרים בה. בשנת תקכ"ו (1766) גרו בה 383 יהודים, בשנת תר"ז (1847) גרו בה 590 יהודים, ובשנת תרנ"ז (1897) כבר היה מספרם 2,452, ב[[מלחמת העולם הראשונה]] ברחו הרבה מתושביה ונשארו בה בשנת 1921 רק כ-2600 תושבים, ומתוכם 1,434 יהודים, בשנת 1931, בהיותה חלק מ[[פולין]], חיו בה כ5,600 יהודים{{הערה|[http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-580.htm בן ציון יהושע, במאמרו על [[חיים נחמן ביאליק]] ב"אימגו", לקראת סופו]}}.
העיירה הייתה בעלת אוכלוסייה מעורבת של [[יהודים]] ולא יהודים, אך התפרסמה בזכות [[ישיבה|ישיבת]] עץ חיים (המוכרת יותר בשם [[ישיבת וולוז'ין]]). שהיתה הישיבה הראשונה מסוגה בעולם, הישיבה הוקמה בשנת [[1807]] על ידי רבי [[חיים מוולוז'ין]], [[רב]] ובעל מפעל טקסטיל, בנו של הרב יצחק בן חיים, [[פרנס]] הקהילה, ובגיבוי מלא ובסיוע של הגראף המושל.
 
הפועלים היהודים שחיו בה הקימו חברה בשם "חברת פועלים", ואף הקימו בית כנסת בנפרד.
תלמידי הישיבה שימשו מקור פרנסה משמעותי עבור תושבי העיירה. מספרם הרב של התלמידים לא אפשר את המשך מנהג אכילת ה'ימים', שבמסגרתו התנדבו בעלי הבתים להאכיל את בחורי המקום. תחת זאת, גייסה הישיבה כספים בין היהודים במזרח אירופה כדי לשכור חדרים אצל התושבים היהודים בעיירה, עבור התלמידים. המשכירים דאגו גם להכנת ארוחות עבור התלמידים שגרו בביתם.
 
העיירהלמרות הייתהמספרם בעלת אוכלוסייה מעורבתהדל של [[יהודים]] ולא יהודיםתושביה, אךהתפרסמה התפרסמהוולוז'ין בזכות [[ישיבה|ישיבת]] עץ חיים (המוכרת יותר בשם [[ישיבת וולוז'ין]]). שהיתה הישיבה הראשונה מסוגה בעולם, הישיבה הוקמה בשנת [[1807]] על ידי רבי [[חיים מוולוז'ין]], [[רב]] ובעל מפעל טקסטיל, בנו של הרב יצחק בן חיים, [[פרנס]] הקהילה, ובגיבוי מלא ובסיוע של הגראף המושל.
 
תלמידי הישיבה שימשו מקור פרנסה משמעותי עבור תושבי העיירה. מספרם הרב של התלמידים לא אפשר את המשך מנהג אכילת ה'ימים', שבמסגרתו התנדבו בעלי הבתים להאכיל את בחורי המקום. תחת זאת, גייסה הישיבה כספים בין היהודים במזרח אירופה כדי לשכור חדרים אצל התושבים היהודים בעיירה, עבור התלמידים. המשכירים דאגו גם להכנת ארוחות עבור התלמידים שגרו בביתם, בעבור זאת שילמו בני הישיבה סך 30 קופיקות לשבוע.
 
בתוך כמה עשרות שנים נולדו כמה ישיבות באותה המתכונת, אך ישיבה זו נסגרה בהוראת השלטונות הרוסים בשנת [[1892]], עקב סירוב ראש הישיבה דאז, [[הנצי"ב מוולוז'ין]], להורות על לימודי חול בישיבה.
 
בשנת ה'תרנ""ט שב והקים הרב [[רפאל שפירא]] את הישיבה, אך זו היתה בקנה מידה קטן יותר, לאחר פטירתו עמד בראה בנו הרב יעקב, הישיבה פעלה עד לתקופת [[מלחמת העולם השניה]].
 
==מלחמת העולם השניה==
249

עריכות