פמיניזם פוסטמודרני – הבדלי גרסאות

# '''תפיסת הכוח'''. הכוח נמצא בכל מקום, הוא אינו יוצא ממקום אחד, לא פועל מלמעלה למטה, הוא לא קונספירטיבי (אצל [[קרל מרקס|מרקס]] בבעלות על אמצעי היצור, ב[[פמיניזם]] אצל ה[[איש|גברים]], בתאוריות עכשוויות, אצל המדינה). יש כוח רווי בתוך כל היחסים עם העולם. תפיסהתפישה מהפכנית, אם לא יודעים איפה הכוח נגד מה המאבק? לפעמים נראה כי הכוח מרוכז במוקדים שמתנקזים למדינה, אבל זה לא נכון. מאוחר יותר טוען פוקו כי בכל מקום שיש בו כוח קיימת גם התנגדות, משמע, כוח מוביל להתנגדות.

# '''ביטול הסובייקט'''. התפיסה המודרניסטית כפי שהובעה על ידי [[הוגה דעות|הוגי הדעות]] והחוקרים: [[זיגמונד פרויד|פרויד]], [[ז'אן פיאז'ה|פיאז´ה]], [[אריק אריקסון|אריקסון]] ו[[לורנס קולברג|קולברג]], טוענת כי יש לנו אישיות שמתפתחת בהדרגה, תלויה במערכות יחסים שונות, ובשלב מסוים היא מתעצבת. הפמינזם הפוסט-מודרני מערער על כל ההנחה של זהות עצמית, של זהות אותנטית, של גרעין קבוע ויציב. כל זהות לפי התאוריות האלה היא תמיד תוצר של הבניה חברתית, שמתעצבת במפגש בין סוגי שיח שונים, בין מוסדות, ובין הגוף הגשמי. ההשתנות של הגורמים הללו יכולים להביא להשתנות של הזהות, ולכן לא רק שאי אפשר לדבר על "נשיות", אלא אי אפשר גם לדבר על "נשיות שחורה", גם נשיות יש לה משמעות שונה בזמנים שונים לאורך היום. ולכן במקום לדבר על זהות עצמית, מדברים על '''זהויות מפוצלות'''. – קטגוריות משתנות - Shifting categories, invented categories – קטגוריות מומצאות. השאלה איננה מהי זהות אלא כיצד נוצרת זהות.

על פי תפיסות פוסט-מודרניסטיות, הזהות הנשית איננה קיימת למעשה, אלא היא המצאה, או אוסף של תחושות, חוויות ומבעים. פמינזם פוסט-מודרני דוחה למעשה ואף נמצא בקונפליקט עם הרטוריקה של הפמיניזם המוקדם משנות השישים של המאה ה-20, ודוחה אקסיומות כמו פרטי-ציבורי או כמו אמהות, או שליטה גברית על גוף ה[[אישה]] משום שאלה ביטויים [[רדוקציה|רדוקציוניים]].

מה זו שפה וחשיבה גברית? הייחוד בכתיבתן הוא שהן קושרות באופן הדוק בין השפה לבין הגוף, השפה משקפת את הגוף. ה[[שפה]] הגברית מסומלת ב[[פאלוס]], היא יוצאת מתוך המיניות הגברית. המיניות הגברית היא אחידה, יש לה מקור עונג אחד, שמבטא שליטה ומבטא כוח, מיניות שמכוונת לקראת מטרה, מיניות לינארית, יש לה נקודת התחלה, יש לה נקודת סוף והכתיבה הגברית היא כתיבה לינארית, נוקשה, מוגדרת מאוד, שמדגישה תמיד ניגודים בינאריים, שבהם ה[[פאלוס]] הוא תמיד האחד, והאישה היא תמיד "האחר". בין ההנגדות המומצאות הללו: הגבר הוא התרבות והאישה היא ה[[טבע]], הגבר פעיל האישהוהאישה סבילה, הוא זה שקובע את הקטגוריות והיא תמיד זו החורגת מהקטגוריות. מכאן נובעת ההגדרה של שפה פאלוצנטרית – לינארית, דואלית, בינארית, מחפשת אחר האמת, מחפשת אחר המסומן האחד הנכון והכתיבה הגברית היא זו שבה מונצח הדיכוי של נשים.

הביקורת היא שהן שוב יוצרות גישה [[אסנציאליזם|אסנציאליסטית]], ביולוגית. הרבה פמיניסטיות אמריקאיות טענו נגדן שזה אליטיסטי, שהן מציעות אולי דרכי חשיבה חדשות לנשים באקדמיה במקום מעונות יום. ביקורת אחרונה עליהן הייתה שהדגש על שפה, על תודעה, אפילו כשנובעים מהגוף מחזיר אותנו לדגש לתפיסות סובייקטיביות על חשבון המבנה החברתי, איזה מבנה מקפח נשים, מאבדים את המכנה המשותף ממנו ניתן לצאת לפעולה. לכן יש פמיניסטיות אמריקאיות שטוענות שזו גישה שמרנית ומשמרנת – מחזירה אותנו אחורה. במקום לקחת את הפמיניזם למקומות חתרניים לשינוי, יש שימור של המצב הקיים. השינוי בתודעה הוא הכרחי לפמיניזם, הן מביאות פןפאן מסוים שיש לו משמעויות אינדיווידואליות.

לפי אילו עקרונות אנחנו מעצבים את הגוף? לפי באטלר, על פי "הפיקציה של קוהרנטיות הטרוסקסואלית" – ההנחה היא שיש צורך בהלימה בין מין, מגדר ותשוקה. מי שיש לה גוף של נקבה, צריכה להתנהג כמו אישה ולהשתוקק לגברים. באטלר אומרת שזו כמובן פיקציה. ההנחה שחייבת להיות התאמה בין שלוש הקטגוריות היא ההנחה שלכאורה מתארת את השדה המיני, אבל למעשה היא מסדירה אותו, היא ממשטרת אותו, וכך היא מייצרת לחברה את מה שהיא רוצה – אישה וגבר [[סטרייט]]ים. כל חלופה אחרת מודחקת לשולי החברה וסופגת [[אפליית נשים|לאפליהאפליה]]. לכן מגדר זה גם הישרדות.

יש המאשימים את באטלר שהיא לא כותבת מתוך נקודת מבט פמיניסטית, אלא שהיא פועלת על מנת לבטל כל זהות, ושהיא פונה לכל החברה, נשים וגברים כאחד. מבחינתה כל זהות היא מנגנון אלים, בעייתי, כל זהות כופה את עצמה על אנשים, וכל זהות מוציאה את האחר,. היא מבוססת על הוצאה של האחר, שלילה. ה[[לוגיקה]] של זהות היא אליה, ולכן מטרתה היא לבטל זהויות בכלל. הכוח המדכא עבור באטלר אינו הפטריארכיה. עבורה כל מערכת המגדר היא מדכאת, ולכן מדכאת נשים וגברים באותה צורה. הטקסט לא עולה מסיפורים נשיים, אלא מניסיון חיים [[לסבית|לסבי]], והיא מציעה שחרור מכל [[מגדר]], מהטרוסקסואליות. כולם הם קורבנות של המשמוע המגדרי ולא של הפטריארכיה.

נשים החלו להיות סובייקט שמדבר בפני עצמו רק במאה השנים האחרונות. עכשיו, ועכשיו כשגם נשים הן סובייקט, היא באה ומפרקת את הסובייקט לחלוטין. הקטגוריה של נשים בקושי קיימת והיא כבר מפרקת אותה. עבורה כל קטגוריה (מגדר) היא מדכאת, משום שהיא פוסט-מודרניסטית, והפמיניזם טוען שעדיין נשים מדוכאות יותר מקטגוריות אחרות. היא מציגה את כל הקטגוריות (מינים) כשוות ונטולות מגדר, והביקורת היא שהגברים מנכסים אותן, הגברים הם הסטנדרט. הטענה כלפיה היא שהיא מתעלמת מחוסר הסימטריה של מגדר, שזה לא מדכא את כולם באותו אופן. אם כולםקיים עושים [[פרפורמנס]] של ג´נדרמגדר שהוא אחיד לגברים ונשיםולנשים, בסופו של דבר היא משרתת את הפטריארכיה, משום שניתןשכך ניתן להתעלם כך מהעובדה שנשים מפסידות יותר.