עוולת גרם הפרת חוזה – הבדלי גרסאות

ביסוד זה נדרש להוכיח כי המתערב שגרם להפרה עשה זאת ב"יודעין". דרישת הידיעה מהמתערב כוללת שני מרכיבים: <br />{{ש}}

''' א. הכרה של החוזה''' <br />{{ש}}

אינטרס הזולת מתייחס לפעולות אותן עשה המתערב על מנת לשמור על עניינו של אדם אחר או על אינטרס ציבורי. אינטרסים אלה מעוגנים בסעיף 770 - "פעולה לטובת אדם אחר", ובסעיף 772 - "מתן עצה" שנמצאים ב- Restatements of torts. הרציונל העומד בבסיסם של אינטרסים אלו הינו שמניע לא אישי ובלתי אינטרסנטי, שכל כולו נבע מרצון לסייע לאדם אחר, ישמש כהגנה לנתבע. אולם, רציונל זה מתנגש עם האינטרס להגן על הזכות החוזית של הנפגע מהפרת החוזה ועם הקביעה כי לא נדרשת כוונת זדון מצד המתערב אלא רק ידיעה על היותו הגורם להפרת חוזה קיים. בשל התנגשות זו, מחיל בית המשפט את ההגנה בצמצום רב ודורש מהנתבע להוכיח קשר מיוחד של אחריות או חובה מוסרית בינו לבין מפר החוזה. דוגמה לסוג אחד של קשר מיוחד, הינה קשר בין בני משפחה ובייחוד בין הורים לילדים. נראה שהורים שישכנעו את ילדם להפר חוזה שלפי הבנתם פוגע בו בצורה זו או אחרת, יוכלו להשתמש בהגנת הצידוק. דוגמה נוספת לסוג לקשר כזה, הינה קשר בין בעל מקצוע ללקוח אשר מאופי טבעו עלול לגרום ללקוח להפר חוזה. לדוגמה, [[עורך דין]] המייעץ ללקוחו להפר חוזה שאינו מיטיב עם הלקוח. בפס"ד זיידנציג, קובע [[אליעזר גולדברג|השופט גולדברג]] כי מתן עילת תביעה נגד עורך דין, שכל רצונו היה לדאוג לאינטרס של לקוחו, תמנע ממנו לבצע את תפקידו כראוי ותפגע ביחסי האמון בינו לבין לקוחותיו. על כן, יש להעניק לו את הגנת הצידוק שבסעיף 62. <br />{{ש}} חובה זו של בעל מקצוע, עשויה לשמש לו להגנה במישור נוסף. לדוגמה, פסיכולוג שלקוחו מספר לו כי הוא עומד לפגוע במנהל שלו. אם הפסיכולוג מחליט שנוצר איום ממשי על אותו המנהל, קמה לו החובה להזהירו. פעולה זו עלולה לגרום לפיטוריו של המטופל. אם המטופל יחליט לתבוע את הפסיכולוג על גרימת הפרת חוזה עבודתו, נראה שהגנת הצידוק תעמוד לו מכיוון שהאינטרס הציבורי להגן על חייו של אותו מנהל חשוב יותר מהאינטרס להגן על זכותו החוזית של המטופל ועל זכותו לשמירת סודיות.