יחסי ישראל–שווייץ – הבדלי גרסאות

 

==היסטוריה==

היחסים בין שווייץ לעם היהודי ול[[התנועה הציונית|תנועה הציונית]] החלו זמן רב טרם הקמתה של מדינת ישראל בשנת [[1948]], כאשר שווייץ נודעה לאורך ההיסטוריה בסובלנותה וביחסה הנוח כלפי בני [[העם היהודי]], וזאת בניגוד מסוים לשכנותיה הסובבות. יחס סובלני זה היה בין הגורמים שהביאו את מנהיגי התנועה הציונית, ובראשם [[בנימין זאב הרצל]], לבחור בבזל כמקום כינוסו של [[הקונגרס הציוני הראשון]], בשנת [[1897]]. היחס האוהד הביא לכך שבסך הכל, מתוך 22 קונגרסים ציוניים שהתכנסו, 15 מתוכם נערכו בשווייץ.

נוסף על כך, עוד בימי [[המנדט הבריטי]] התקיימו מגעים ישירים בין היישוב היהודי בארץ ישראל לפקידים במשטר השווייצרי. בתקופה זו שווייץ החזיקה בקונסוליה רשמית ב[[ירושלים]], וכמו כן בשלוחה בתל אביב. יחסו האוהד של המשטר השווייצרי כלפי היישוב היהודי בא לידי ביטוי ביום 25 בינואר 1949, זמן קצר לאחר הקמתה של מדינת ישראל, כאשר שווייץ הכירה רשמית במדינת ישראל, ופתחה קונסוליה בתל אביב, אשר שודרגה בשנת [[1958]] לשגרירות רשמית.