יהדות חילונית-הומניסטית – הבדלי גרסאות

'''יהדות חילונית-הומניסטית''', ולעתים פשוט '''יהדות הומניסטית''' סתם (ב[[אנגלית]]: '''Secular Humanistic Judaism'''), היא [[תנועה חברתית|תנועה]] הרואה את ה[[יהדות]] כמורשת שאינה דתית[[דת]]ית ואינה תלויה באלב[[אלוהים|אל]]. תחת זאת, היא מדגישה את הערכים האנושיים בה ואת חשיבות ההזדהות של הפרט עם ההיסטוריהה[[היסטוריה והתרבותשל עם ישראל|היסטוריה]] וה[[תרבות יהודית|תרבות]] היהודיים במקום עם אמונה או מעש דתיים. גישתה שואבת מרעיונות ה[[הומניזם חילוני|הומניזם החילוני]]: הסתמכות על הפרט ואמונה ביכולתו לשפר ולקדם את עצמו, התנהגות מוסרית וכבוד האדם, והתרחקות מתפישות על-טבעיות. בניגוד ל[[רקונסטרוקטיבים]], החולקים גם הם ראייה של היהדות כתרבות יותר מדת, זרם זה מסרב להכליל ניסוחים [[תאיסט]]יים כלשהם בטקסים שהוא עורך.{{הערה|Christopher Partridge, '''Encyclopedia of New Religions''', Lion Publishing, 2004. עמ' 118.}}

הזרם נוסד על ידי הרב [[שרווין ויין]] {{אנ|Sherwin Wine}}. הוא הוסמך[[סמיכה לרבנות|נסמך]] כרב [[רפורמי]], אך בשלב מוקדם זנח את התאיזם בשלב מוקדםה[[תאיזם]]. ב-1963 ייסד עם שמונה משפחות בית-כנסת עצמאי בבירמינגהם, [[דטרויט]]. בתחילה התנהלו כקהילה רפורמית, אך תוך חצי שנה נמחקו כל ההתייחסויות לאלוהים מסידור התפילה והקהילה פנתה לכיוון ההומניסטי-חילוני שטיפח ויין. הוא ביקר את הזרמים הדתיים השונים על אמונתם באלוהים, ובמקביל הדף את הזלזול שספג מתנועות חילוניות יהודיות מובהקות יותר באמרו שמחיקת סממנים כבתי-כנסת ורבנים הם ניתוק לא-מוצדק מהשורשים התרבותיים. עדות רפורמיות קטנות אחרות פרשו ואימצו רעיונות דומים. ב-1967 ייסד את "אגודת הרבנים ההומניסטים" כדי לבסס את ההשקפה החדשה, וב-1969 התאחדו הקהילות השונות שהזדהו עמה במסגרת "החברה ליהדות הומניסטית" (SHJ). וב-1985 הוקם "המכון הבינלאומי ליהדות חילונית הומניסטית" (IISHJ), שמשרדיו שוכנים בדטרויט ושיקגו ושהכשיר מאז כארבעים רבנים ורבות. ב-1986 ייסד ויין את "הפדרציה הבינלאומית של יהודים חילונים הומניסטים", שהתארגנה מחדש ב-2008 כ"פדרציה ליהדות חילונית הומניסטית." ב-2004 קמה שלוחה בישראל, "מכון תמורה". חברים בולטים בזרם הם [[אלבר ממי]], [[אלן דרשוביץ]], [[יאיר צבן]] ו[[יהודה באואר]]. הגוף הבינלאומי מרכז כחמישים קהילות וקבוצות, כשלושים מתוכן במסגרת ה-SHJ בצפון אמריקה והיתר בעוד ארבע-עשרה מדינות. הקהילות האמריקניות, המהוות את עיקר הזרם, מנו כ-10,000 חברים נכון ל-2012.{{הערה|Arnold Dashefsky, Ira Sheskin, '''American Jewish Year Book 2012''', Springer Science & Business Media, 2012. עמ' 30.}}