הבדלים בין גרסאות בדף "המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה"

בשנת [[1940]] חל פילוג של ממש במפלגה בין הסקציה היהודית לבין ההנהגה על רקע חילוקי דעות בנושא [[הסכסוך הישראלי-ערבי]] סיבה נוספת לקרע הייתה [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]] משנת [[1939]] שבעקבותיו הנחה [[סטלין]] את המפלגות הקומוניסטיות [[מדינה נייטרלית|לשמור על נייטרליות]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. קבוצת אמת התקשתה לעכל הנחיה זו.
 
אחת ממנהיגות הפק"פ, [[שמחה צברי]], בחורה יהודיה ממוצא תימני, שהייתה בת זוגו של המזכ"ל [[רדואן אל-חילו]], אף הנהיגה פעולות חבלה נגד הבריטים ומוסדות ציוניים ב-1936. בין הפעולות היו הטלת שתי פצצות ב[[חיפה]] והצתת דוכן ב[[יריד המזרח]]. בפעולות אלה לא תמכה ההנהגה הפלסטינית של הפק"פ, שכנראה אף התנגדה להם{{הערה|{{הארץ|דליה קרפל|"במוסקבה קראו לה יאמינה"|1.1528690|7 בדצמבר 2004|}}}}.
 
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] המפלגה התנגדה לגיוס תושבי ארץ ישראל למאמץ המלחמה ב[[גרמניה הנאצית]]{{הערה|1=‏[[שמואל דותן]], '''אדומים: המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל''', עמ' 319.}}, אולם בשנת [[1941]], עם [[מבצע ברברוסה|פלישת]] ה[[נאצים]] ל[[ברית המועצות]], מצאה עצמה המפלגה עומדת בשורה אחת עם [[היישוב]] כולו בתמיכה ב[[ברית המועצות]], והמפלגה הוחזרה אל שורות ההסתדרות הכללית.
משתמש אלמוני