ברוך ייטלס – הבדלי גרסאות

 

==ביוגרפיה==

 

עם התעוררות [[תנועת ההשכלה היהודית]], הצטרף אליה וקומם בכך נגדו חלק מהקהל המסורתי בעירו. בייחוד היה לבעל ריבו הרב [[שמואל לנדא]] בנו של רבי [[יחזקאל לנדא]] ה"נודע ביהודה", שגם האשים אותו ב[[גניבה ספרותית]] של דרשה שלו{{הערה|ראו: נודע ביהודה (מהדורה תנינא) או"ח סי' צא. הקדמה בראש המאמר: "אמר שמואל בן הגאון המחבר ז"ל בהאי עניינא דרשתי פה בבה"כ מייזל בשבת הגדול שנת תקנ"א לפ"ק. בסוגיא דקיימו ולא קיימו במס[כת] מכות דף ט"ו כאשר מפורסם לכל באי שער עירנו שהי[ה] באסיפת כל הלומדים ובני הישיבה הש"י (ונדפס קצת מזה בצל"ח למס' ביצה). ואעפ"כ איש אחד שלח בו יד להתלבש עצמו במה שהי[ה] בכח השגתו לתפוס. לזאת אמרתי הנה פה מקום אתי לפרסם הדברים...". כוונתו לדברים שנדפסו ב"טעם המלך" בהלכות חמץ ומצה פ"א ה"ג, וראו ב"[[שער המלך]]" מהדורת [[מכון ירושלים]], את הערותיו של רבי [[שמואל לנדא]] על קטע זה.}}. היו שחשדו בו כאילו העתיק חידושים גם מהספר "בני אהובה" של רבי [[יהונתן אייבשיץ]]. בשל חשדות אלו, ובשל היותו מאנשי תנועת ההשכלה בסוף ימיו, היו בין [[יהדות חרדית|חרדי]] [[יהדות הונגריה|הונגריה]] שחשדו בו שאינו ירא שמים, ובישיבות הונגריה לא למדו בספריו{{הערה|הרב שמעון אליעזר זוסמן-סופר, '''מראש צורים''', בני ברק תשנ"ח, עמ' 52–53.}}{{הערה|עוד על יחסם של חלק מכותבי ההיסטוריוגרפיה החרדית לדמותו של ר' ברוך ייטלס, ראו: דוד צבי ניימן, '''הגאון שנשכח''', ירושלים: אורייתא, תשמ"ב. עמ' 42–44 ובהערות שם.}}. רבי ברוך ייטלס, התנגד להכתרתו של רבי שמואל סגל כרבה של פראג לאחר פטירת אביו ה"נודע ביהודה".