סטיב רייך – הבדלי גרסאות

רייך נולד ב[[ניו יורק]], אך שנות ילדותו עברו לסירוגין בין הורים גרושים בניו יורק וב[[קליפורניה]]. כילד למד [[פסנתר]] ולדבריו היצירות ששמע אז היו "חביבות המעמד הבינוני", ללא כל חשיפה למוזיקה שנכתבה לפני [[1750]] או אחרי [[1900]]. בגיל 14 התחיל ללמוד מוזיקה ברצינות, לאחר ששמע מוזיקה מ[[תקופת הבארוק]] ולפניה, לצד מוזיקה של [[המאה ה-20]], והחל ללמוד [[תיפוף]] אצל רולנד קוהלוף במטרה לנגן [[ג'אז]]. הוא למד ב[[אוניברסיטת קורנל]], שם השתתף גם בכמה קורסים במוזיקה, אך סיים בתואר ראשון ב[[פילוסופיה]]. (עבודת הגמר של רייך לתואר הראשון הייתה על [[לודוויג ויטגנשטיין]]; מאוחר יותר ישלב טקסט של הפילוסוף במוזיקה של "משלי" (1990) ו"אתה הנך" (וריאציות) (2004).)

"שייצא החוצה" (1966) בנויה באופן דומה. שורת דיבור יחידה שאמר ניצול פצוע מהפגנת גזע עוברת טיפול ועריכה. הניצול, שהוכה, דקר חבורה על גופו כדי לשכנע את המשטרה באמיתות המכות שקיבל. בשורה המדוברת מופיעות המילים "שייצא החוצה הדם מהמכה בשביל שייראו." רייך הקליט את הקטע "שייצא החוצה בשביל שייראו" על שני ערוצים, המושמעים בתחילה באוניסונו (בקול אחד). עד מהרה מתגלה אי-תיאום בזמנים ביניהם; הפער מתרחב והולך עד שהוא הופך להדהוד. אז מתפצלים שני הקולות לארבעה, החוזרים על עצמם שוב ושוב, אחר לשמונה, וכך הם ממשיכים להתפצל עד שהמילים עצמן אינן מובנות עוד והמאזין נשאר רק עם דפוסי דיבור ריתמיים וטונאליים.

"תיפוף" (1971), יצירה בת 90 דקות להרכב של 9 כלי הקשה בצירוף קולות נשים ו[[פיקולו]], ציינה שלב חדש בקריירה של רייך ואת ראשית השינוי במיקוד, לכיוון יצירה וביצוע עם הרכב נגנים. "תיפוף" נכתבה זמן קצר לאחר שובו ממסע בן חמישה שבועות ללימודי מוזיקה ב[[גאנה]]. כמו כן למד רייך גאמלן באלינזי ב[[סיאטל]]. בערך בתקופה זו הקים את האנסמבל שלו, "סטיב רייך ונגנים", שיהיה ההרכב היחיד לפרש את יצירותיו למשך שנים רבות; הקבוצה ממשיכה לבצע כיום, עם רבים מחבריה המקוריים.

בשנת 1974 התחיל רייך לכתוב מה שרבים מכנים יצירתו הראשונית, "מוזיקה ל-18 כלים". ביצירה הזו מופיעים רעיונות חדשים רבים, אם כי היא חוזרת ליצירות קודמות. היצירה בנויה סביב מחזור של אחד-עשר [[אקורד|אקורדים]]ים המוצגים בראשיתה, שבהמשכו קטע קטן של מוזיקה סביב כל אקורד בנפרד, ולבסוף חזרה למחזור המקורי. הפרקים מכונים, כיאות, "פעימות", "פרק 1 - 11" ו"פעימות". היה זה הניסיון הראשון של רייך בכתיבה להרכבים גדולים יותר, ותוספת הנגנים הביאה לצמיחה באפקטים הפסיכו-אקוסטיים, שריתקו את רייך. הוא גילה, שברצונו "לחקור את הרעיון הזה לעומק". רייך ציין, שהיצירה המסוימת הזאת הכילה יותר תנועה הרמונית בחמש הדקות הראשונות מכל יצירה אחרת שכתב. היה זה התקליט הראשון ב"סדרה החדשה" של תקליטי [[ECM (חברת תקליטים)|ECM]].

המוזיקה של רייך לבשה אופי קודר יותר בשנות ה-80', עם הצגת נושאים פוליטיים לצד נושאים ממורשתו ה[[יהודי|יהודית]]ת. "תהילים" (1981) היא הראשונה ביצירותיו של רייך, שמקורן ברקע היהודי שלו. היצירה כתובה בארבעה פרקים לקולות נשים והרכב אינסטרומנטאלי מגוון, לפסוקים ממזמורי [[תהילים]]. יצירה זו שונה מיצירותיו הקודמות של רייך במבנה הצורני שלה; פסוקי המוזיקה באורך שורות אחדות מביאים יסוד חשוב של מלודיה ליצירה, בניגוד לקיטוע שאפיין את יצירותיו עד אז. גם השימוש ב[[קונטרפונקט]] פורמלי וב[[הרמוניה]] פונקציונלית מנוגד ליצירות המינימליסטיות, בעלות המבנה הרופף, שנכתבו קודם לכן.

לרגל יום הולדתו ה-70 ערך סטיב רייך מסע דילוגים בין מרכזי מוזיקה חשובים ברחבי העולם. בין השאר נחת בישראל בחודש מרץ [[2007]] וקיים במהלך ביקורו סדנאות, הרצאות וכיתות אמן ב[[בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה]] שב[[אוניברסיטת תל אביב]]. שיאו של הביקור היה קונצרט חגיגי בנוכחותו ב[[מוזיאון תל אביב]], במהלכו ביצעו מיצירותיו סטודנטים מצטיינים. כמו כן נוגנה יצירה של המלחין הישראלי [[אבנר חנני]].

* [http://www.jerusalemseason.com/he/blog-post/בדרכים-different-trains- סטיב רייך, עונת התרבות בירושלים, מאי 2011]