הבדלים בין גרסאות בדף "חדיד (בית חרושת)"

מ
הפיכת קישור חיצוני לוויקימילון לקישור פנימי*
מ (בוט החלפות: \1ניסיו\2\3)
מ (הפיכת קישור חיצוני לוויקימילון לקישור פנימי*)
בשנת [[1903]] הגיע ה[[מהנדס]] [[נחום וילבושביץ]] (וילבוש) לארץ, אחד התחומים שעניין אותו היה כבישת [[שמן זית]], הוא גילה שהתהליך נעשה ב[[בית בד|בתי הבד]] בארץ ישראל בצורה מכנית על ידי מכבשי עץ, ולכן הציע להקים [[מפעל]] בו יפיקו שמן בתהליך של "כבישה חמה" בתהליך [[כימיה|כימי]] העושה שימוש ב[[בנזין]].
 
מאחר ששמן מכבישה חמה נחשב איכותי פחות, ומחירו נמוך יותר מאשר שמן מכבישה קרה, הציע וילבושביץ להפיק הפקה משנית של שמן מ[http[wikt://he.wiktionary.org/wiki/%D7%92%D7%A4%D7%AA גפת|גפת]] (פסולת הזיתים שנשארת אחרי שכובשים אותם בכבישה קרה).
 
על מנת להרחיב את הידע בנושא, וכן על מנת ליצור קשרים מתאימים עם ספקי ציוד, נסע וילבושביץ (שהספיק בינתיים להחליף את שמו לוילבוש) ב-[[1905]] ל[[צ'כוסלובקיה]]. במקביל רכשו [[חובבי ציון]] מ[[צאריצין]] (וולגוגרד דהיום), שנענו ליוזמתו של וילבוש, 100 דונם מאדמות הכפר הערבי [[ח'דיתה]], והחלה הקמת בית החרושת "חדיד". המיקום נבחר בזכות קיומם של מטעי זיתים ובתי בד רבים באזור. בתי הבד סיפקו את הגפת לייצור השמן. בינואר [[1906]], עם הגעת כל המכונות מאירופה החל הייצור במפעל. שם בית החרושת נלקח מ[[תל חדיד]] הסמוך, שעליו שכן הכפר הערבי, ועבדו בו כ- 50-80 פועלים יהודים. העונה הראשונה, שבתחילתה הופקו מ-260 טונות גפת רק כ-10% שמן, לא הייתה רווחית במיוחד. לקראת סוף העונה ירד שיעור השמן שהופק עוד יותר. איכרים מ[[פתח תקוה]] ו[[רחובות]] עשו שימוש בבית החרושת.