ביל היקוק הפראי – הבדלי גרסאות

בתרגיל זה שנקרא גם "Curly Bill Spin" (ע"ש ממציאה: Curly Bill Brocius) נעשה שימוש כתחבולה עת שהוכרח מבצע התרגיל להיכנע. בעניין זה, יוסבר ויורחב, כי הפרוצדורה הרגילה של הכניעה במערב הפרוע "קבעה" כי אדם המבקש להיכנע והנושא אקדח טעון חייב להגיש את האקדח לצד המכניע הפוך- כאשר הקנה מופנה כלפי הנכנע והידית כלפי המכניע, כמו גם, שהנוקר מצוי קרוב לאדמה, בניגוד למצב האחיזה הרגיל שהוא "רחוק" מהאדמה. אקדוחן מיומן היה יכול לאחוז באקדח עם האצבע המורה שעה שהוא מגיש את האקדח, וברגע הנכון, בתזמון מושלם, על ידי ביצועה של תנועה חדה, הוא יכול להפוך בחזרה את האקדח וכך למעשה לתפוס את הצד המכניע לא מוכן ובלי יכולת להגיב. הוא בנוסף טען, שכתוצאה מאותו תרגיל, היה מכוונים כלפי היקוק שני אקדחים טעונים ומכוונים לעברו. סיפור זה נחשב מפוקפק, אם לא מזויף, ולכל הפחות הגזמה, שכן, סיפור זה נאמר שעה שהיקוק לא היה שם כדי להגן על עצמו או להגיב לענן. הרדין היה ידוע כאקדוחן מיומן ביותר, והיה ידוע כי הוא הרג למעלה מ-40 אנשים בעצמו בתקופת חייו. והוא בתורו העריץ את היקוק והזדהה עם הפרסונה "ביל היקוק הפראי". כך למשל, תועד כי בן דודו של הרדין מאנן קלמטס נכלא בעוון הריגת שני קאבויים, היקוק, לבקשתו של הרדין סידר את בריחתו.

 

 

למקרה זה, של הירי של היקוק בקו, ישנה גרסה נוספת שהועלתה על הכתב כארבעים שנה לאחר מכן, ב-1911, על ידי תאופילוס ליטל- מי שהיה לימים (לאחר המקרה) ראש העיר של אבילן ובעל מנסרה בעיר- במסגרת רישום זכרונותיו מהעיר אלבין, ושניתנה לחברה לשימור ההיסטוריה מטעם העיר אלבין. באותה מחברת שבה הועלו על הכתב רשמיו של ליטל, מתאר הכותב את רגש ההערצה שהוא רחש להיקוק, כמו גם, הקדיש מקום נכבד לתיאור מקרה הירי של היקוק בקו, אשר שונה למדי מהגרסה המקובלת: