נפתלי הרץ הלוי – הבדלי גרסאות

הלוי, שהיה כפוף לרבנים מירושלים, ביקש להוכיח שהוא שומר על הצביון הדתי ונלחם בתרבות ה[[חילוניות|חילונית]]-[[רוסיה|רוסית]] שהביאו עמם עולי [[העלייה הראשונה]] ושינו את הצביון שהיה קיים ביפו לפני כן. במיוחד תקף הרב את ראשי הציבור, אנשי [[בני משה (ארגון סתרים)|בני משה]], [[מנחם שטיין]], [[זאב טיומקין]], [[יהושע ברזילי]], [[יחזקאל דנין (סוכובולסקי)]] ו[[חיים חיסין]], אשר ביקשו להתקבל כשותפים בוועד הקהילה המאוחד ולהשפיע מבפנים בתחום החינוך והבריאות בעיר. הרב, בתמיכתו של יחיאל מיכל פינס מירושלים, סירב בתוקף ותקף את החילונים בעיקר על הנהגת ריקודים של בחורים ובחורות ו[[חילול שבת]] בפרהסיה ומאוחר יותר על הצגות [[תיאטרון]] ביפו ובמושבות. בתחילה התכתב הרב עם טיומקין ותבע ממנו לצוות על הצעירים המשכילים לחדול ממעשיהם, אך טיומקין השיב לו שאין הדבר בתחום סמכותו והוא אף אינו רואה בדברים קלקול של אמות מידה. בשיא המאבק הודיע הרב שיסרב לערוך [[קידושין]] לאיש שלא יבטיח לו כי ימנע מביתו "ריקודין נערים עם בתולות". הלוי, שחסם את האפשרות של עולי העלייה הראשונה להשתלב במרקם הקיים, הפך בעיני העולים לסמל "[[החלוקה]]" ו"[[היישוב הישן]]", מאידך נאלץ הרב להוכיח לרבני ירושלים שהוא שולט במצב הדתי ביפו ובמושבות, שהלך והפך מאויים יותר ויותר על ידי העלייה החילונית. בכך נקט, לעתים בניגוד לרצונו, בקו קנאי ובלתי מתפשר{{הערה|1=[[חנה רם]], '''היישוב היהודי ביפו: מקהילת ספרדים למרכז ציוני 1839-1939''', [[הוצאת כרמל]] 1996 עמ' 148-142}}{{הערה|1={{חבצלת||יפו|1891/01/22|00501}}}}.

 

 

היה מקובל גדול והוציא לאור כמה ספרים ב[[קבלה]].