מועדון הנוסע המתמיד – הבדלי גרסאות

עקרון ההפעלה של מועדון הנוסע המתמיד אינו נקי משאלות משפטיות. ידועים מקרים בהם ניצלוחברי לקוחותמועדון מכרו את זכויותיהםהנקודות במועדון לרעה, ומכרו אותןשברשותם בניגוד לכללי המועדון או אף העמידו אותן למכירה פומבית. ראוי לציין שהאיסור של חלק מחברות התעופה על מכירת הנקודות על אף הרשות הניתנת לתת בחינם כרטיסי בונוס לאדם שאיננו בעל החשבון או קרוב משפחה שלו הינו חלק מחוזה אחיד בין חברת התעופה לחבר המועדון ולמעט מדינת יוטה שבארה"ב לא ידוע על חקיקה האוסרת סחר בנקודות המועדון בארה"ב או מחוצה לה.

מעסיקים שעובדיהם צוברים יתרת זכות בנסיעות הממומנות על ידי המעסיק, תובעים לעצמם לעתים את הבעלות על הזכויות. הדבר נפוץ בקרב מעסיקים ממשלתיים יותר מאשר בשוק הפרטי. הסוגיה עלתה לדיון בפני בית המשפט הפדרלי לענייני עבודה ב[[גרמניה]] בשנת [[2006]], וזה פסק לזכותו של המעביד‏‏{{הערה|1=‏[http://juris.bundesarbeitsgericht.de/cgi-bin/rechtsprechung/document.py?Gericht=bag&Art=en&sid=aa92180245c24b4e9086389ca1260c5d&nr=11285&pos=0&anz=1 Urteil vom 11.4.2006, 9 AZR 500/05]‏}}. לסוגיה זו משמעות גם בתחום ה[[מיסוי]], שכן אם העובד אכן רשאי לנצל את הזכויות, הרי שמדובר בהטבה שוות כסף המוענקת לו על ידי מעסיקו, ולכאורה אין מניעה כי זו לא תהיה כפופה למס. מאידך, זכויות הנתרמות למטרות צדקה, דבר המתאפשר כיום על ידי חברות תעופה רבות, וזכויות שלא נוצלו ופגו, מקשות מאוד על חישובי המס.