צאת הכוכבים – הבדלי גרסאות

 

==== מחלוקת רבינו תם והגאונים ====

 

[[רבנו תם]] וראשונים רבים אחרים תירצו שיש שתי [[שקיעת החמה|שקיעות]], הראשונה היא המקובלת כיום וממנה סופרים שיעור של ארבעה מיל ואז הוא זמן צאת הכוכבים, והשקיעה השנייה היא כדי שלושה מיל ורבע מיל מהראשונה (כשעה לשיטה המקובלת), שהיא השקיעה העיקרית וממנה סופרים שלושת רבעי מיל לצאת הכוכבים, וזמן זה הוא [[בין השמשות]], כפי שיטתו של ר"ת בביאור הגמרא הכריעו רוב הראשונים, וכן פסקו ה[[שולחן ערוך]], ה[[רמ"א]] וה[[משנה ברורה]]. לעומת זאת, [[הגר"א]], [[בעל התניא]] ואחרונים נוספים הביאו את השיטה המקורית של ה[[גאונים]] שפסק ההלכה הוא ששלושת רבעי מיל אחר השקיעה הראשונה הוא צאת הכוכבים והסוגיא השנייה נדחית או מתורצת לעניין אחר.

{{ציטוט|תוכן=מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבית? ... משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, סימן לדבר: צאת הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: "ואנחנו עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", ואומר: "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה".|מקור=תוספתא ברכות, פרק א, הלכה א (על פי גרסת הבבלי ברכות, ב, ב)}}

 

 

הפרשנים והפוסקים זיהו את המושג 'צאת הכוכבים' המופיע בתוספתא ובבבלי עם קריטריון המופיע במקום אחר בתלמוד, לפיו הלילה אינו מתחיל באופן ודאי עד שניתן יהיה להבחין בשלושה כוכבים בינוניים בשמיים, ואז מסתיים פרק הזמן הנקרא 'בין השמשות' שהוא ספק מן היום וספק מן הלילה. כתוצאה מכך, השתרש המושג 'צאת הכוכבים' בספרות ההלכתית כמושג המציין את הרגע שבו מסתיים בין השמשות ומתחיל הלילה באופן ודאי.