מבצע הרקולס – הבדלי גרסאות

 

הרעיון לפלוש למלטה הועלה על ידי פלדמרשל [[אלברט קסלרינג]] אחרי שהתמנה למפקד העליון הדרומי של כוחות הציר באירופה. למוד ניסיון מ[[הקרב על בריטניה]], הבין קסרלינג שללא פלישה קרקעית וכיבוש האי יקשה על כוחות האוויר של הציר להבטיח את נתיבי האספקה מאיטליה לצפון אפריקה, אספקה שהייתה חיונית לכוחותיו של [[רומל]].

בפגישה בין היטלר ל[[בניטו מוסוליני]], אשר התקיימה ב־[[29 באפריל|29]]-[[30 באפריל]] [[1942]] אושר המבצע. תכנון הפלישה היה מקיף: יותר מאלף [[דאון|דאונים]] ומטוסים נוספים הוקצו לחיפוי התקיפה והצנחת [[דיוויזיה]] איטלקית ודיוויזיה גרמנית בחלקו הדרומי של האי. אחרי התקיפה הראשונה (של הכוחות המוצנחים) שבעים אלף חיילים איטלקים יועדו לנחות על האי דרך הים בשתי נקודות ולחבור עם הכוחות המוצנחים. מספר מבצעים מיוחדים תוכננו להתבצע שעות מספר לפני ההצנחה על ידי כוחות [[קומנדו]] מיוחדים על מנת להשמיד מטרות מפתח חשובות באי. חיל הים האיטלקי יועד לאבטח את הכוחות הנוחתים מהים. היקף ההתקפה היה אמור להיות גדול פי חמישה מאשר [[הקרב על כרתים|ההתקפה המוצנחת על כרתים]].