בנקאות בישראל – הבדלי גרסאות

 

==עמלות הבנקים==

עמלות אלו נגבות בידי הבנקים בתמורה למתן שירותים. הן מהוות מרכיב בעלות המוטלת על הלקוח בעת ביצוע עסקה פיננסית. כאשר מדובר בפיקדון, העמלה העיקרית היא דמי ניהול חשבון. על [[הלוואה]] הלקוח משלם [[ריבית]] - ברמה התלויה בשיעורי הריבית ב[[שוק הכספים]]. בנוסף לכך הוא יישלם עמלה על העבודה שהבנקאי השקיע לשם ביצוע ההלוואה.

 

 

הבסיס לחישובי העמלה הבנקאיים הוא, בתאוריה, העלות הכרוכה בביצוע הפעולה. ואכן, חישובי העלות של פעולה בנקאית נדרשו מהרשויות המפקחות על הבנקים. אך קיים קושי אובייקטיבי בעריכת החישוב. בכל [[תמחיר]] מבחינים בין "הוצאות ישירות" לבין "הוצאות כלליות". את הראשונות קל לזקוף לחובת הפעילות המבוצעת. לעומת זאת, את ההוצאות הכלליות, בגין אוסף רחב של פעולות (כולל למשל הוצאות פרסום), קשה לאמוד את החלק היחסי שלהן בגין הפעילות הפיננסית הספציפית. ולכן, התחשיב אינו מבוסס במלואו על התמחיר. ככלל, אין עמלות הבנקים חורגות מן השיטה המקובלת לקביעת מחירים: עד כמה קיימת תחרות במכירת המוצר, האם ללקוח קל או קשה להפסיק את השימוש במוצר, ושאר חישובים [[כלכלה|כלכליים]]. זהו המפתח שמתאר לחובת אילו עסקאות יש לכלול יותר "הוצאות כלליות" במרכיב התמחיר של העמלה הבנקאית.

===לוח העמלות===

[[בנק ישראל]] הגיע למסקנה כי הדרך היעילה לפיקוח על העמלות הוא אישורן מראש של העמלות העיקריות וחובת פרסומן בציבור. האישור מראש כרוך בהגשת חישוב העלויות, והוא, כאמור, אינו חד משמעי. לפיכך, הפרסום בפומבי של לוח העמלות נשאר המכשיר החשוב העומד לרשותו של הצרכן.

 

 

===סוגי העמלות===

בעבר, העמלות הבנקאיות החשובות בבנקאות הישראלית היו אלו שניגבו על פעולות הקשורות בביצוע עסקאות [[סחר בינלאומי]] כמו [[אשראי דוקומנטרי]]. תפקיד הבנק בעסקאות אלה הוא הכרחי, שכן לא נעשית עסקה בתחום זה ללא הבנק. יחד עם זאת, המומחיות הדרושה לביצוע העסקה היא רבה, ולכן ניתן היה לדרוש תשלום מיוחד מהעוסק בסחר הבינלאומי. גם היבואנים לא הביעו הסתייגות רבה מגובה העמלות, והם כללו אותן בעלות המוצר המיובא. רק בעסקאות [[ייצוא]], שהמדינה בקשה לעודד, היה נהוג לתת פיצוי ממשלתי עקיף, אשר נועד בין השאר לכסות על העמלות הבנקאיות ושאר העמלות של עמילי המכס וחברות הביטוח בתחום זה.