תאוריה מאוחדת גדולה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אחידות
שורה 8:
מאז ימי [[יוון העתיקה]], [[פילוסוף|פילוסופים]] שיערו כי מגוון המראות מסתיר אחדות כלשהי - כך שרשימת הכוחות היא קצרה, ומכילה ערך אחד בלבד. לדוגמה- הפילוסופיה המכנית של המאה ה-17 (אשר טוענת כי את כל המתרחש ביקום ניתן להסביר בידי כוחות הטבע) גרסה כי את כל הכוחות אפשר להכניס תחת קטגוריית "[[כוח מגע|כוחות מגע]]" בין חלקיקים מוצקים וזעירים. גישה זו ננטשה לאחר קבלת התאוריה של כוח המשיכה ארוך-הטווח של [[אייזק ניוטון]]- אך באותו זמן, עבודתו של ניוטון על ספרו [[עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע| פרינציפיה]] סיפקה את ההוכחה האמפירית הראשונה עבור האיחוד של כוחות שונים לכאורה: עבודתו של [[גלילאו]] על משיכה ארצית, חוקי [[חוקי קפלר|קפלר]] לתנועת כוכבי-הלכת, וההסבר עבור [[גאות ושפל]]- כולם הוסברו בצורה כמותית בידי חוק אחד ויחיד- [[חוק הכבידה האוניברסלי]].
 
ב-1820 גילה [[הנסהאנס כריסטיאן ארסטד]] קשר מסוים בין [[חשמל]] ל[[מגנטיות]] ובכך החל עשורים שלמים של עבודה, שגולת הכותרת שלה עתידה להיות התאוריה האלקטרומגנטית של [[ג'יימס קלארק מקסוול]]. כמו כן במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ניכר בהדרגה כי תופעות שכיחות של כוחות- [[כוח מגע|כוחות מגע]], [[אלסטיות]], [[ צמיגות]], [[חיכוך]], [[לחץ]] - נבעו למעשה מפעולות גומלין חשמליות בין החלקיקים הקטנים ביותר של החומר. בשנות ה-20 המאוחרות של המאה ה-20, [[מכניקת הקוונטים]] החדישה הראתה כי [[קשר כימי|קשרים כימיים]] בין אטומים הם דוגמאות לכוחות חשמליים (לפי קוואנטים) - דבר אשר הצדיק אפוא את התרברבותו של [[פול דיראק]] שלפיה "החוקים הפיזיקליים הנדרשים, עבור תאוריות מתמטיות של חלק גדול מהפיזיקה - וכל כולה של הכימיה - ידועים לחלוטין".
 
את הניסיונות לאחד את תאוריית הכבידה עם תאוריית האלקטרומגנטיות ניתן לתארך אחורה, לפחות עד ניסוייו של [[מייקל פאראדיי]] אשר התבצעו ב-1849-50. לאחר שהשקפתו של [[אלברט איינשטיין]] על כבידה ([[תורת היחסות הכללית]]) פורסמה ב-1915, החיפוש אחר "תאוריית שדה מאוחדת" החל ביתר מאמץ.