לואי אראגון – הבדלי גרסאות

לואי אראגון היה חבר תנועת ה[[דאדא]] מאז [[1919]], ויחד עם [[אנדרה ברטון]] ו[[פיליפ סופו]], ייסד את תנועת ה[[סוריאליזם]] ב-[[1924]]. הוא היה אוהד [[המפלגה הקומוניסטית הצרפתית]] ונעשה חבר מפלגה זו ב-[[1927]]. [[התנועה הסוריאליסטית]] אימצה לעצמה את רעיונותיו של הסופר הבריטי [[לואיס קרול]], וב-[[1929]] לואי אראגון תרגם לצרפתית את "[[ציד הסנרק]]" (יצירה דמיונית של לואיס קרול). ב-[[1930]] ביקר אראגון ב[[ברית המועצות]]. ב-[[1933]] החל להשתתף בעריכת עיתון המפלגה הקומוניסטית "[[ל'אומניטההומניטה]]", ותרם למדור "החדשות בקיצור". הוא נשאר חבר המפלגה הקומוניסטית כל ימיו, וכתב מספר [[פואמה|פואמות]] פוליטיות ובהן "מוריס טורז" (לכבוד המזכיר הכללי של המפלגה).

עם קץ המלחמה היה אראגון אחד ממנהיגיהם הבולטים של האינטלקטואלים ה[[קומוניסט]]ים. הוא תמך בעמדותיו של מוריס טורז מנהיג המפלגה, והצטרף לגינוי משטרו של [[טיטו]] ב[[יוגוסלביה]]. ב-[[1950]], לבקשת טורז, נבחר אראגון לחבר הוועד המרכזי של המפלגה. החל במרץ [[1953]] היה עורך השבועון "לה לטר פרנסז" (המוסף הספרותי של העיתון "ל'אומניטההומניטה"). אחרי מות [[סטלין]], משנודע לו על משטר הדיכוי הסטאליניסטי, שינה אראגון את השקפתו הפוליטית, אם כי נשאר מנהיג קומוניסטי. ב-[[1956]], בקונגרס העשרים של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שבו הוקיע [[ניקיטה חרושצ'וב]] את [[פולחן אישיות|פולחן האישיות]] של סטלין, השמיע אראגון דברי ביקורת נגד ברית המועצות. הוא היה מתומכי [[המרד ההונגרי]] שהתחולל באותה שנה. למרות זאת, קיבל אראגון באתה שנה את [[פרס לנין לשלום]].

ב-[[1970]], אחרי מות אשתו אלזה, השתחרר אראגון מתפקידו כעורך המוסף לספרות של העיתון "ל'אומניטההומניטה" ושב למקורותיו הסוריאליסטים. במשך עשר השנים האחרונות לחייו פרסם את הנובלות "אנרי מאטיס, רומן" ו "ברכות פרדה".