הבדלים בין גרסאות בדף "תקנות הגאונים"

אין תקציר עריכה
 
==הגדרה==
קיים חוסר בהירות באשר להגדרת תקנה של הגאונים. אין קודקס הלכתי אחיד מתקופת הגאונים ונותרה בידינו רק ספרות [[שו"ת]] מתקופה זו, שגם היא חסרה ומקוטעת. פעמים שתקנות אלה נודעות רק מפי השמועה או באמצעות ספרות הלכתית מאוחרת יותר מתקופת ה[[ראשונים]], אך בשום אופן אין לה מעמד הלכתי-משפטי מסודר ומוגדר. בהתאם לכך נעשו ניסיונות שונים לכמת את תקנות הגאונים, וההבדלים ביניהם משמעותיים ביותר; החל מהטענה כי הגאונים תקנו 2 תקנות בלבד,{{הערה|שם=דורות ראשונים|הרב [[יצחק אייזיק הלוי]], '''דורות ראשונים''', חלק ג, תקופת הגאונים, פרק טו.}} 19 תקנות,{{הערה|טיקוצ'ינסקי, מצוטט אצל שציפנסקישצ'יפנסקי, עמ' סב.}} והאומדן המרחיב יותר של 97 תקנות.{{הערה|שציפנסקישצ'יפנסקי, עמ' סא.}}
 
בעקבות חוסר בהירות זה קיימים דינים שונים שמעמדם ההלכתי בתחום אפור; כך לדוגמה הדין שמותר להטיל [[חרם (הלכה)|חרם]] על אדם שטוען טענת שקר בבית דין, מוגדר על ידי הרמב"ם כ{{ציטוטון|תקנה קלה שתקנוה הגאונים האחרונים... ואין מעכבים שבועתו של זה מפני תקנה זו הקלה.}}{{הערה|{{רמב"ם|קנין|שלוחין ושותפין|ג|יא}}.}} עולה מכאן כי תקנת הגאונים אינה מונח פורמלי וקשיח בעל כללים מחייבים, כמו תקנת חכמים, אלא מונח תלוי־הקשר שכלליו יכולים להשתנות בהתאם לנסיבות.
לאחר [[תקופת התלמוד]], בסוף [[המאה ה-5]] לערך, הפך התלמוד הבבלי למקור סמכות הלכתי בלעדי כלפיו היו מחויבים כל תפוצות ישראל, כפי שכתב ה[[רמב"ם]]: {{ציטוטון|כופים כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי התלמוד... הואיל וכל אותם הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל.}}{{הערה|בהקדמה ל[[משנה תורה]].}} לאור מעמד זה קיבלו [[תקנת חכמים|תקנות חכמים]] מעמד מחייב ובלעדי.
 
תקופת הגאונים סמלה פתחה של תקופה בה לא היה מקור סמכות אחיד ובלעדי ובמהלך תקופה זו לא נוצר קודקס הלכתי מחייב. התקנות שתיקנו הגאונים חסרות הסמכות שיש לתלמוד, והן מהוות מענה לבעיות מסוימות שהתעוררו לאור הנסיבות החברתיות והכלכליות. כך לדוגמה, כאשר תקנה של הגאונים סותרת מה שכתוב בתלמוד יש צורך להסביר מדוע הנסיבות שונות ויש סיבה פוזיטיבית לשינוי זה.{{הערה|שציפנסקישצ'יפנסקי, עמ' ב-ג.}}
 
עם זאת, תקנות הגאונים נתקנו במרכז הלכתי גאוגרפי אחד, שעמד בראש היררכיית פסיקת ההלכה בכל תפוצות ישראל - מרכז התורה בבבל שכלל את [[:קטגוריה:ישיבות בבל|הישיבות השונות]]. זאת בשונה מ[[תקנות הקהילה]] שהתפשטו לאחר תום האלף הראשון, אז חרב מרכז התורה בבבל וההלכה [[ביזור|בוזרה]] ליחידות [[הקהילה היהודית|קהילתיות]] בתפוצות.{{הערה|שמחה אסף, עמ' סד; שציפנסקישצ'יפנסקי, עמ' ד.}}
 
===זהות המתקנים===
במונח "תקנות הגאונים" מתייחסים לתקנות שתוקנו גם על ידי ה[[סבוראים]], שחיו כ-200 שנה בסיום תקופת התלמוד.
 
ככלל, רוב התקנות אינן מיוחסות לגאון מסוים, אלא ידוע שכך הונהג על ידי הגאונים ראשי הישיבות בבבל, וכך מקובל לפסוק.{{הערה|כך זה ברוב גדול של התקנות, למעט כמה, כדוגמת תקנת "גט מורדת" ([[מר רבא גאון]] ו[[מר רב הונא]]) וגביית חובות ממטלטלים של יתומים ([[מרב רב הונא]] ו[[מרב רב ביבו הלוי]]); שציפנסקישצ'יפנסקי, עמ' ז.}} דבר זה בא לידי ביטוי בחיבורו של ה[[רמב"ם]], [[משנה תורה]], בו הוא מביא בכמה מקומות דינים מתקנות הגאונים, אך אינו מייחס אותם לגאון מסוים.{{הערה|{{רמב"ם|נזקים|גזילה ואבידה|ה|ו}}; {{רמב"ם|משפטים|מלווה ולווה|יא|יא}}; {{רמב"ם|נזקים|נזקי ממון|ח|יב}} ובמקומות נוספים.}}
 
יש מהחוקרים שטוענים כי תהליך תיקון התקנות היה משותף לשלושת הגופים החשובים שבבבל: שתי הישיבות הגדולות - [[ישיבת סורא|סורא]] ו[[ישיבת פומבדיתא|פומבדיתא]] - ול[[ראש הגולה]]. התקנה התגבשה בישיבות על ידי הגאונים ראשי הישיבות ובשיתוף עם החכמים, הועברה לאישור אצל ראש הגולה, והופצה במכתבים חתומים כתקנה מחייבת.{{הערה|שמחה אסף, עמ' סב.}} לעומת גישה זו, יש שגורסים כי התקנות התגבשו באופן דינמי יותר. ייתכן אמנם כי היו תקנות חשובות שהתגבשו באורח פורמלי, אולם תקנות רבות אחרות התפשטו אט אט מישיבה אחת עד שהכירו בה שאר האזורים.{{הערה|טיקו'ינסקי, עמ' 124.}}
 
==תוקף הלכתי==
[[צבי גרץ]] ואחרים מתייחסים לתקנות הגאונים כאל תקנות שתוקנו על ידי גוף סטטוטורי בן 70 חברים, כמו ה[[סנהדרין]], ושבעקבות כך חלו באופן הלכתי-פורמלי על כל תפוצות ישראל.{{הערה|צבי גרץ, [[דברי ימי ישראל]], חלק ג, עמ' 137.}} למולם, הדעה הקיצונית השנייה, של הרב [[יצחק אייזיק הלוי]], מכחישה את עצם קיום תופעה זו של תקנות הגאונים; לדבריו היו בסך הכול 2 תקנות, ורוב מוחלט של פעילות הגאונים התמקדה בפרשנות התלמוד ומתן [[שו"ת|תשובות]] הלכתיות [[קזואיסטיקה|קזואיסטיות]].{{הערה|שם=דורות ראשונים}} לעומת שתי גישות קיצוניות אלו, הגישה הרווחת גורסת כי הגאונים תיקנו כמה עשרות תקנות שפשטו במידה זו או אחרת בתפוצות ישראל, על אף שסמכותם הייתה פחותה מזו של התלמוד וודאי שפחותה גם מזו של הסנהדרין.{{הערה|שמחה אסף, עמ' סא; שציפנסקישצ'יפנסקי, עמ' ב; טיקוצ'ינסקי, עמ' 10.}}
 
{{ציטוטון|הגאונים שהסכימו ותקנו כמה תקנות וכל ישראל נוהגין על פיהם לפי שהיו כבית דין לישראל.}}{{הערה|[[שו"ת]] ה[[רשב"א]], חלק ג, נ ע"א.}}