וזיר – הבדלי גרסאות

* ב{{ה|אימפריה העות'מאנית}} ניתן לראשונה התואר וזיר למפקדים צבאיים ולא רק לנושאי משרות אזרחיות. אמנם, בראשית ימי האימפריה מונו ווזירים משכבת ה[[עולמא]] בלבד, אך החל מתקופת [[מהמט השני]] מונו וזירים מקרב [[דוושירמה|עבדי השער]], וכן גדל מספרם מאחד ל-7 ואף יותר, תוך שהם נושאים תוארי משנה כגון וזיר שלישי או רביעי. בהמשך, מונו הווזירים מקרב מושלי ה[[איילט]]ים והם היו יועצים אשר נטלו חלק בישיבות [[המועצה האימפריאלית|הדיואן הקיסרי]] לצד ה[[וזיר גדול|ווזיר הגדול]] וכונו "וזירי הכיפה" על שם תקרתו של אולם הדיואן. הווזיר הגדול היה בכיר הווזירים ונבחר מקרבם. הוא כיהן כממלא מקומו של הסולטאן ורשאי היה להשתמש ב[[חותם]] של השליט. כהונתו כללה את ראשות המינהל האזרחי והצבאי, משרת שופט עליון וניהול הדיואן הקיסרי. הווזיר הגדול היה אחראי אישית על ביטחון הפנים ב[[עיר בירה|בירה]] העות'מאנית ובעתות מלחמה כאשר נבצר מהסולטאן להוביל את כוחותיו, כיהן כמפקד [[הצבא העות'מאני]]. למרות מעמדו הרם, היה הווזיר הגדול עבדעבדו של הסולטאן והוא יכליכול היה לפטרו בכל עת ולעתים אף להגלותו ולהוציאו להורג. בשלהי ימי האימפריה הפך הווזיר הגדול לדמות דומיננטית מאד במערכת הפוליטית העות'מאנית.{{הערה|אוריאל הד, '''"מוסדות האימפריה העות'מאנית"''', עמודים 60-64.}}