הבדלים בין גרסאות בדף "התעמולה הנאצית"

מ (ניסוח)
 
המוביל מבחינה זו היה העיתון "[[דר שטירמר]]" אותו ערך [[יוליוס שטרייכר]]. עיתון זה הציג בעמודיו הראשונים את דמותו של היהודי מעוקל האף, החמדן, הרוצח והאנס. בשיאו של העיתון הגיעה תפוצתו למיליון וחצי עותקים. שטרייכר נדון למוות ב[[משפטי נירנברג]] על ביצוע פשעים כנגד האנושות.
 
[[היהודי הנצחי (תערוכה נאצית)|תערוכת "היהודי הנצחי"]] היתה הגדולה בתערוכות האנטי־יהודיות בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה. היא נפתחה ב-8 בנובמבר [[1937]] ב[[מינכן]] ובהמשך שנת 1938 עברה גם לו[[וינה]] ו[[ברלין]]. התערוכה משכה מעל 400,000 מבקרים (מעל 5,000 מדי יום) והוצגו בה בין היתר דגמים גדולים של איברי גוף יהודיים ותצלומים ענקיים של פרצופים ומחוות גופניות "אופיינים לגזע", כמו גם תיאורים של "היהודים בפוליטיקה", "היהודים בתרבות", "היהודים בעסקים" ו"היהודים בקולנוע".
 
הקולנוע הגרמני הציג אף הוא את היהודי כתת-אדם שיש להשמידו. שני הסרטים הידועים ביותר באנטישמיות הארסית שבהם היו סרטו של [[פייט הרלן]] "[[היהודי זיס (סרט)|היהודי זיס]]" ([[1940]]) וסרטו של [[פריץ היפלר]] "[[היהודי הנצחי (סרט, 1940)|היהודי הנצחי]]" משנת [[1940]]. סרטים אלו הביאו לגל של אנטישמיות בכל מקום בו הוצגו, ושימשו ככלי להכשרת הלבבות לקראת רצח העם ההמוני בשואה. "היהודי הנצחי" כלל תמונות שצולמו בגטאות פולין, ובהן הוצג היהודי באור משפיל. קודם לכן, בשנת [[1939]], יצא לאקרנים סרט התעמולה הנאצית [[רוברט וברטרם]], שהופק כ[[קומדיה]] קלילה ובוים על ידי [[היינץ צרלט]]. היטלר, מצידו, לא ראה בעין יפה את הסרט, שכן הוא הציג את הגרמנים כנוכלים. הסרט גם לא זכה להצלחה של ממש, אולם היווה פריצת דרך לסרטי תעמולה נוספים.