היסטוריה של תוניסיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Cropped version. (GlobalReplace v0.3) |
מ ←תוניסיה העצמאית: פסיק |
||
שורה 120:
בורגיבה לא היה מיליטריסט ברוחו. הוא טען כי לעולם לא תוכל תוניסיה הקטנה להתחרות בשכנותיה בכוחן הצבאי, והקמתו של ממסד צבאי תגזול משאבים הדרושים להתפתחות המדינה, תוביל להתערבות צבאית בפוליטיקה.
קולו של בורגיבה היה ייחודי אף בכל הנוגע ליחסו ל[[ישראל]]. על אף שהתבטא כנגדה בחריפות, היה בורגיבה הראשון מבין מנהיגי ערב שקרא להכרה בישראל, עוד ב-[[1965]], וזאת בתמורה לחזרתה לגבולות החלוקה, והשבת הפליטים על פי החלטות האו"ם 181 ו-194. "יזמת בורגיבה" לא נענתה בצעדים ממשיים על ידי ישראל, ו[[מלחמת ששת הימים]] ו[[ועידת חרטום]] שבאו בעקבותיה מנעו את מימושה.
בורגיבה הודח מנשיאותו, כפי הנראה בשל תפקוד לקוי בעת זקנתו, ב-[[7 בנובמבר]] [[1987]], לאחר 31 שנות שלטון. ההדחה בוצעה על ידי [[הפיכה צבאית]] ללא שפיכות דמים, בהנהגתו של [[זין אל-עאבדין בן עלי]], שמונה להיות הנשיא החדש. בן עלי לא שינה הרבה במדיניות קודמו, פרט לשינוי שם המפלגה השלטת, מ"מפלגת החוקה", ל"מצעד הדמוקרטי החוקתי" (בראשי התיבות ב[[צרפתית]] - RCD). בן עלי ניסה גישה שונה ל[[אסלאמיזם|קיצונים האסלאמים]] בארצו. ב-[[1988]] שחרר אחדים מהם מן הכלא, ואף חתם על אמנה עם המפלגה האסלאמית המקומית, ששינתה את שמה ל"א-נהדה", התחייה. בבחירות שנערכו ב-[[1989]] זכתה א-נהדה להישגים, בעקבותן אסר בן עלי על קיומן של מפלגות אסלאמיות, ואסר 8,000 פעילים אסלאמים. האיסור לוו בדיכוי הקיצונים האסלאמים באמצעות הצבא ושירותי הביטחון.
| |||