דיוקן אמיל זולא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
עריכת טקסט
שורה 2:
"'''דיוקן אמיל זולא'''" הוא ציור שמן משנת [[1868]], מאת הצייר [[צרפת|הצרפתי]] [[אדוארד מאנה]]. גודל הציור הוא 114X146 ס"מ. הציור מוצג ב[[מוזיאון ד'אורסי]].
 
נושא הציור של דגה הוא דיוקנו של [[אמיל זולא]], אשר מוצגמתואר יושב בכיסא כשפניובהסבה מוסביםלכיוון בצדודיתפנים שלהתמונה, שבעואילו שמיניותפניו ובידומופנות הצידה ואל מחוץ לתמונה.בידו, אוחז זולה ב[[ספר]] [[אמנות]] פתוח. על שולחן הכתיבה שלפניו מונחים [[עט]] ונוצה, קסת, [[מקטרת]] ואוסף ספרים וחוברות. מאחורי כסאו, משמאל, ניצב פרגוד יפני ולמעלה מימין שני [[הדפס|הדפסים]] ותצלוםקטני מידה הממלאים את הקיר האחורי של פינת הציורהחדר.
 
לכאורה מרמזים כל הפרטים הללו על משלח ידו של זולא, על טעמו ועל תחומי התעניינותו, אולם למעשה, כמה מן החפצים מצביעים על הנושאים שהעסיקו את מאנה יותר מאשר את זולא. חפצי אמנות יפניים, כמו הפרגודה[[פרגוד]] [[חיתוך עץ|וחיתוך העץ]] המתאר מתאבק מעשה ידי [[קוניאקי השני]], זכו להערכתם הנלהבת של אמני ה[[אוונגרד]] בשנות השישים של [[המאה ה-19]], ומאנה בתוכם. בעיני מאנה היו הם היובפרט [[אמנות יפאנית|והאמנות היפאנית]] בכלל, התגלמות של פישוט הצורות וצורת ביטוי חילופית לפרספקטיבותלתאור שלחלל ה[[רנסאנס]]. במסגרת אחת עם המתאבק נתונים עוד שני דימויים אחרים: הדפס אבן של ציורו של [[דייגו רודריגז דה סילבה אי ולסקספרספרטיבה|ולאסקספרספקטיבי]] - "השתיינים" (קטוע בחלקו), ומתחתיו תצלום של "[[אולימפיה (ציור)|אולימפיה]]" מאת מאנה. כבר מראשית דרכו גילה מאנה ענייןהשלט באמנות הספרדית,המערבית כפי שניכרהחל מן הנושאים שבחר לצייר. בעיקר עשתה עליו רושם יצירתו של ולאסקס, על משיכות המכחול החפשיות, הרקעים הנייטרליים והניגודים הדרמאטיים שבה. לאחר שראה את ציורי ולאסקס בה[[ספרדרנסאנס]]. בשנת 1865 כתב: "מצאתי ביצירה זו התגשמות של אידאל בציור שלי".
 
בייחד עם ההדפס של המתאבק מופיעים עוד שני דימויים אחרים: הדפס אבן של ציורו של [[דייגו רודריגז דה סילבה אי ולסקס|ולאסקס]] - "השתיינים" (קטוע בחלקו), המוסתר מעט על ידי העתק של המיור "[[אולימפיה (ציור)|אולימפיה]]" מאת מאנה. כבר מראשית דרכו גילה מאנה עניין באמנות הספרדית, כפי שניכר מן הנושאים שבחר לצייר. בעיקר עשתה עליו רושם יצירתו של ולאסקס, על משיכות המכחול החפשיות, הרקעים הנייטרליים והניגודים הדרמאטיים שבה. לאחר שראה את ציורי ולאסקס ב[[ספרד]] בשנת 1865 כתב: "מצאתי ביצירה זו התגשמות של אידאל בציור שלי".
בעיני זולא נחשבה "אולימפיה" לאחת מן הגדולות שביצירותיו של מאנה. במאמריו על האמן הגן זולא בתוקף על ציור זה, שכה הרבו להשמיצו. כמחווה של הוקרה, ובניגוד לתמונה המקורית, הציג כאן מאנה את האישה העירומה כשהיא מרכינה ראשה כלפי הסופר. למעשה, כל שלוש הדמויות, בכל אחת מן התמונות, מפנות מבטיהן כלפי זולא. בצירוף זה של שלושתן ניתן אולי לראות מעין גילוי סמלי של הערכה לאישיותו של זולא: נכונותו להילחם (המתאבק), הריאליזם שלו (ולאסקס), וחושניותו (אולימפיה).
 
בעיני זולא, נחשבה "אולימפיה" לאחת מן הגדולות שביצירותיו של מאנה. במאמריו על האמן הגן זולא בתוקף על ציור זה, שכה הרבו להשמיצו. כמחווה של הוקרה, ובניגוד לתמונה המקורית, הציג כאן מאנה את האישה העירומה כשהיא מרכינה ראשה כלפי הסופר. למעשה, כל שלוש הדמויות, בכל אחת מן התמונות, מפנות מבטיהןאת מבטן כלפי זולא. בצירוףיתכן זה של שלושתןכי ניתן אולילראות לראותבכך מעין גילוי סמלי של הערכה לאישיותו של זולא:, נכונותו להילחם (המתאבק),' הריאליזםלריאליזם שלו (ולאסקס), וחושניותו (אולימפיה).
 
[[קטגוריה:ציורים]]