|
במדינת [[ישראל]], '''אקוויפר החוף''' הוא [[אקוויפר]] (שכבת סלע המכילה [[מים]]) המשתרע על כ120 ק"מ לאורך [[חוף]] [[הים התיכון]], מ[[קיסריה]] עד [[רצועת עזה]]. עוביו של האקוויפר החופי הוא של 180-160 מטר ותחום השתרעותו מגיע עד 20 ק"מ מהחוף. ה[[מים]] באקוויפר זה נאגרים בתוך [[חול]], [[אבן חול]] ו[[כורכר]]. קיבולת המים היא 20 מיליארד מטרים מעוקבים. רוב המים באקוויפר מגיעים ממי גשמים. שאר המים מגיעים מנחלים ושטפונות שמקורם באזור ההר, אך מחלחלים לקרקע במישור החוף. למעלה מ65% מאוכלוסיית ישראל מתגוררת על פני האקוויפר והדבר גורם לנזקים- פגיעה באיכות המים. שטח האקוויפר באזורים העירוניים הוא גדול יחסית וכתוצאה מכך אין חלחול של מי גשמים אל האקוויפר והדבר גורם לזיהום והמלחה של המים כך שכל הבארות אשר בעבר היו מחוץ לעיר וכתוצאה מהבינוי המואץ והתפשטות העיר נמצאות הבארות כיום בתחומי הערים והם לא בשימוש.
אקוויפר החוף משתרע לאורך של כ - 120 ק"מ, בין חוף הכרמל בצפון לאזור עזה
בדרום ומחוף הים במערב עד למרגלות ההרים במזרח. שכבות האקוויפר בנויות מחול ואבן-חול גירנית ומשכבות של טיט חולי וחרסית מתקופות הפליוקן והפליסטוקן. בתחתיתן של השכבות הללו מצויה שכבה חרסיתית עבה מגיל הנאוגן שאינה חדירה למים. שכבה זו
מכונה "סקייה". עוביו של האקוויפר החופי הוא של 180-160 מטר ותחום
השתרעותו מגיע עד 20 ק"מ מהחוף. אקוויפר החוף מקבל את מימיו בעיקר ממי גשמים
היורדים באזור, אך גם מעט ממי-נחלים ושטפונות שמקורם באזור ההר, אך מחלחלים לקרקע
במישור החוף. כמות המים המגיעה לאקוויפר מהווה כשליש מזו היורדת על פני השטח,
כלומר כ - 250-200 מיליון מ"ק בשנה בממוצע. כמות המים המצויה במי התהום היא
מוגבלת ומתמלאת במילוי חוזר מדי שנה בהתאם לכמויות הגשמים שירדו. שאיבת מים העולה
על המילוי הטבעי של האקוויפר עלולה לגרום לירידה באיכות המים.
[[מי תהום|מי התהום]] באקוויפר החוף חשופים מאוד ל[[זיהום מים|זיהום]] משתי סיבות:
אקוויפר החוף מצוי בקרבת הים ולכן יש לו
מגע עם מי הים מתחת לפני הקרקע. מפלס מי התהום של אקוויפר החוף מצוי מעט מעל מפלס
מי הים. בשנות השלושים, בטרם הוחל בניצול מוגבר של מים אלו, היה כיוון הזרימה השולט באקוויפר ממזרח למערב. המים המתוקים התנקזו אל הים, כפי שקורה במערכת שמעל
פני הקרקע. בשל היות מפלס מי האקוויפר גבוה במעט מזה של מי הים, ערבול המים
המתוקים עם המים המלוחים היה מזערי. (יש לזכור שאי הערבול של המים בתת הקרקע נובע
גם מהבדלים במשקל הסגולי של מי הים המלוחים והמים המתוקים)
# מעל אקוויפר החוף נמצא האזור המיושב ביותר ב[[מדינת ישראל]]. מעליו ישנם [[יישוב]]ים רבים, [[מפעל]]ים, [[תחנת כוח|תחנות-כוח]], [[שדה (חקלאות)|שדות]] [[חקלאות|חקלאיים]], [[מזבלה|מזבלות]] ועוד, וכל אלה פולטים מזהמים ו[[רעל]]ים רבים, הזורמים אל מי התהום.
במשך השנים גברה שאיבת מי התהום במישור החוף ועמה הסכנה שבהמלחת הבארות. שאיבת מים מאקוויפר החוף גורמת לירידת מפלס המים המתוקים ועקב כך
# מתבצעת [[שאיבת יתר]] של מי תהום מאקוויפר החוף הגורמת לשינוי כיווני הזרימה ולחדירה של [[מי ים]] דרך ה[[פן ביני|פן הביני]] לתוך האקוויפר ול[[המלחת מי תהום|המלחת המים]] שבו.
לחדירת מי ים מלוחים לאקוויפר. עשרות שנים של שאיבה הולכת וגדלה הביאו ליצירת '''מכתשים הידרולוגיים''' ועלייה במליחות המים בבארות. קו המגע בין המים המתוקים למים המלוחים קרוי הפן-הביני. ניצול יתר של המים המתוקים הביא לתזוזת הפן-הביני מערבה
הפתרון לצמצום זיהום מי האקוויפר הוא הסדרת השפכים שלא יחלחלו לאדמה ופיקוח על מפעלי תעשייה.
ובכך הועמד בסכנה מאגר מי התהום של מישור החוף. על הדרכים הננקטות היום למניעת
הפתרון לצמצום המלחת מי האקוויפר הוא צמצום השאיבה מאקוויפר החוף ופיתוח מקורות מים חלופיים.
הסכנה נעמוד בפרק על איכות הסביבה בימינו.
מאז [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] נסגרו [[באר מים|בארות]] רבות באזור זה בעקבות מקרים של המלחת מי התהום וזיהומם.
השאיבה מאקוויפר החוף בשנת 1994/5 הייתה 370 מלמ"ק, כמות השווה בקירוב
לאומדן המילוי השנתי הכולל מגשם ומזרימה חוזרת
==ראו גם==
| 