ונטית (שפה איטלית) – הבדלי גרסאות

על קיומה של השפה ומאפייניה מעידות כ-300 כתובות קצרות שהשתמרו מהתקופה שבין [[המאה ה-6 לפנה"ס]] ל[[המאה ה-1|מאה ה-1]], מועד בו נדחקה מפני ה[[לטינית]] ונכחדה. דוברי הונטיתהוונטית היו ה[[ונטים אדריאטים|ונטיםוונטים האדריאטים]], [[עמים איטליים|עם איטלי]] שכונה "Veneti" בפי ה[[רומאים]] ו-"Ενετοί" (אֳ‏נֳ‏טי) ב[[יוונית]]. כ-60 מילים בונטיתבוונטית פוענחו אם כי חלק מהן נשאלו מלטינית.

אין לבלבל שפה זו עם ה[[ונטית (שפה רומאנית)|ונטיתוונטית]] המודרנית, השייכת למשפחת ה[[שפות רומאניות|שפות הרומאניות]].

ונטית היא שפה הודו-אירופית המשתייכת לקבוצת ה"[[איזוגלוסיית קנטום-סאטם|קנטום]]" והיא נכתבה ב[[אלפבית]] צפון איטלי. קיימת הסכמה כי למעט [[ליבורנים|ליבורנית]], הייתה הונטיתהוונטית השפה המקורבת ביותר ל[[שפות איטליות|שפות האיטליות]], קבוצה שכללה בין היתר גם את הלטינית. האפשרות שונטית הייתה מקורבת גם לניבים [[איליריה|אילירים]] מוטלת בספק בידי רוב החוקרים. עוד נתגלו מספר קווי דמיון בין ונטית ל[[שפות גרמאניות|שפות הגרמניותהגרמאניות]], במיוחד בכינויי השם (Pronoun).