מאפיית הקניש של יונה שימל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 15:
בעשור האחרון של [[המאה ה-19]], יונה שימל, מהגר יהודי מ[[רומניה]], התנייד בלואר איסט סייד עם עגלת יד ששימשה מאפיית קניש ודוכן מכירה. עם גדילת העסק, יונה ובן-דודו ג'וזף ברגר שכרו חנות קטנה ברחוב יוסטון. כעבור מספר שנים עזב יונה את העסק, ברגר נותר בעלים יחידי, ושמר על השם המקורי. ב-[[1910]], משפחת ברגר העבירה את העסק למזרח [[רחוב האוסטון]], במקומו הנוכחי. לצד מוסדות מזון היסטוריים אחרים: מפעל המזון של "[[שטרייט'ס]]" ו[[המעדנייה של כץ]], המאפייה היא אחד השרידים להיסטוריה היהודית של הלואר איסט סייד.
 
היות שהיאבהיותה מזללה ידועה, היא שימשה נושאהשראה לאמניםליצירתם שוניםשל אמנים. דיוקן של מאפיית יונה שימל שציירה הדי פגרמנסקי (נולדה ב-1929) נמצא באוסף הקבוע של [[מוזיאון העיר ניו יורק]]. ב-[[2009]] כיכבהצולמו במקום מספר המאפייהסצנות בסרטמהסרט "[[מה שעובד]]" של [[וודי אלן]].
 
המסעדה מציעה סוגים שונים של קניש, בכללם קניש מתפוחי אדמה וקאשה ([[כוסמת]] [[גריסים]]), היא ידועה בכך שהיא משתמשת באותו [[מתכון]] מאז פתיחת המאפייה, בנוסף לסוגים אחרים של אוכל מזרח אירופאי כמו [[בורשט]].