העלייה לביריה – הבדלי גרסאות

'''העלייה לביריה''' היא פרשה מתקופת [[היישוב]], שהחלה בסוף חודש פברואר [[1946]] והגיעה לשיאה בין [[14 במרץ]] ל-[[17 במרץ]] [[1946]]. תחילת הפרשה בהחלטתם של שלטונות [[המנדט הבריטי]] להכריז על היישוב היהודי [[ביריה]], הסמוך ל[[צפת]], כ"שטח צבאי מוחזק", וזאת לאחר שתושביו, בני [[המחלקה הדתית של הפלמ"ח]], נתפסו בהחזקה בלתי חוקית של [[נשק]]. משמעותכתוצאה ההכרזהמההכרזה הייתה הורדתהורד היישוב מן הקרקע, חל ואיסוראיסור על מגורי [[יהודי]]ם במקום., השטחוהשטח נתפס והוחזק על ידי ה[[חייל]]ים ה[[בריטי]]ים.

[[היישוב]] הגיב בעלייה המונית של אלפים אל ביריה, אל מול התנגדותו של [[הצבא הבריטי]]. העלייה נערכה על ידי חניכי [[תנועת נוער|תנועות הנוער]], פועלים וחיילים משוחררים, בליל [[י"א באדר]] ה[[ה'תש"ו]] ([[1946]]). תאריך זה נבחר, אם במטרה להסמיך את האירוע ל[[מאורעות תל חי]] ואם במטרה להסוות את האירוע כעלייה השנתית של בני נוער ל[[תל חי]]. בתחילה גילו הבריטים התנגדות עיקשת ופיזרו את המתיישבים ב[[טנק]]ים וב[[שריונית|שריוניות]]. לאחר הפעם השנייה שעלו המונים לביריה הסכימו שלטונות המנדט לקיומו של יישוב קבע במקום.

ההתנגדות ההמונית להסרת נקודת היישוב היהודית וכניעת השלטונות הבריטים, נתפסה כהצלחה של אנשי היישוב במאבק על ההתיישבות. ביריה נתפסה כסמל להתיישבות ולעמידה איתנה וכתמרורוכציון דרך חשוב בדרךלקראת אלהתיישבות ההתיישבות החופשיתחופשית, ה[[עלייה]] החופשיתחופשית ומדינה והמדינהעברית העבריתעצמאית.

באותה העת נתפס האירוע כאירוע היסטורי חשוב בתודעת הציבור כולו, ובמיוחד בקרב הציבור הדתי, שלקח חלק פעיל בנעשה. העובדה כי האירוע אירע ב[[פורים]] הביאה לכינוי האירועלכינויו כ"פורים דְבִּ‏יריה". זכרו של האירוע צוין ב[[שירה|שיר]]ים, ב[[ספר]]ים, ובקריאת [[ספינת מעפילים]] בשם "[[ביריה (ספינה)|ביריה]]". תנועת הנוער "[[בני עקיבא]]" ממשיכה בפעילות חינוכית הקשורה לאירוע וחניכיה מציינים את העלייה לביריה מדי שנה ב[[י"א באדר]], אך בקרב הציבור הרחב נדחק מעט זכר הפרשה.