המלחמה הצפונית הגדולה – הבדלי גרסאות

פיוטר רדף אחרי קרל לתוך שטחי האימפריה העות'מאנית, אך הובס בשנת [[1711]] ליד פרוט. למרות הפלישה, העות'מאנים השכילו לא להתערב במלחמה זרה ולא שמעו לתחנוניו של קרל להצטרף למלחמה לצידו. משסר חינו בעיני הטורקים, נאלץ קרל לצאת למולדתו. בזמן גלותו מצבה של שבדיה התערער עד מאוד וקרל לא הספיק להשלים את אשר התחיל עד למותו ב-[[1718]] בטרם עת במצור על עיר נידחת. המומנטום הרוסי המשיך לגבור, כאשר צבאותיו הצפוניים של פיוטר השתלטו על המחוז השבדי ליבוניה (צפונה של [[לטביה]] המודרנית ודרומה של [[אסטוניה]] המודרנית), ודחקו את השבדים לאזור [[פינלנד]]. רובה של פינלנד נכבש על ידי הרוסים בשנת [[1714]]. לאחר ניצחון ב[[קרב גנגוט]] [[הצי הרוסי הקיסרי]] שלט ב[[ים הבלטי]] ופלישה לשבדיה עצמה הסתמנה כאפשרות מציאותית. פיוטר אף השיג את תמיכתן הצבאית של [[פרוסיה]] ונסיכות [[האנובר]] (שנכנסו למלחמה בעיקר כדי לקבל נתח מהסכם השלום שעתיד היה להחתם). למרות זאת, סירב קרל בעקשנותו להיכנע, ורק נפילתו בקרב בשנת [[1718]] אפשרה את סיום המלחמה. עד [[1720]] כרתה שבדיה הסכמי שלום עם כל אויבותיה, מלבד רוסיה. בשנת [[1721]] [[חוזה נישטאד]] סיים את המלחמה. בסיומה השיגה רוסיה את [[אינגריה]], [[אסטוניה הרוסית|גוברניית אסטוניה]], ליבוניה וחלק ניכר מ[[חבל קרליה|קרליה]]. בתמורה, נדרשה רוסיה לשלם סכום בן שני מיליון [[ריקסדלר]], כמו גם להשיב את פינלנד לחזקה שבדית. יחד עם זאת, הותר לצאר לספח אדמות פיניות בקרבת סנקט פטרבורג, שנקבעה כבירתו בשנת [[1712]].