ליפקאני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ פרט
שורה 25:
לקראת פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] היו רוב תושביה יהודים.
== היסטוריה ==
העיירההיישוב נקראתתועד עללראשונה בכתב ב-1429. מאוחר יותר שםהורשו ה[[טטרים]] של ליפקה, שהגיעו מאיזור פולין-ליטא[[קמניץ והתיישבופודולסק]] להתיישב במקום בתקופה העות'מאנית, כפרס על נאמנותם לסולטן. היישוב נקרא על שמם.
בשנת 1812 הפכה העיירה, כמו שאר [[בסרביה]] לחלק מן [[האימפריה הרוסית]].
במהלך המאה ה-19 הפכה העיירה למרכז סחר איזורי בצפון בסרביה. בשווקים השבועיים, אליהם הגיעו סוחרים גם מן [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]], נמכרו בקר, עורות, צמר, חבלים, דגים, דגנים וחמאה.
בשנת [[1893]] חוברה העיירה למסילת הברזל בקו [[צ'רנוביץ]]-אוקניצה (Ocnița).
 
העיירה כונתה על ידי [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]] "[[אולימפוס]] הבסרבי".{{הערה|שם=שרייבמן|[[יחיאל שרייבמאן]], [http://yiddish.forward.com/oldarchive/121605/cultlit.html דער גרויסער שרייבער און דענקער משה אלטמאן], [[פארווערטס]].}}
כמה דמויות חשובות בספרות היידיש כמו [[יהודה שטינברג]], [[יעקב שטרנברג]] ו[[משה אלטמן]] יצאו ממנה. הסופר היידי [[אליעזר שטיינברג]] אף ניהל בית ספר פרטי חילוני בליפקאני, שבו שפת הלימוד הייתה [[עברית]].
בקיץ [[1918]] הפכה העיירה לחלק מ[[ממלכת רומניה]], לאחר שבאפריל אותה שנה החליטה בסרביה להסתפח לרומניה.
הסופר היידי [[אליעזר שטיינברג]] אף ניהל בית ספר פרטי חילוני בליפקאני, שבו שפת הלימוד הייתה [[עברית]].
לקראת פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] חיו בעיירה 4,698 יהודים והיו בה כעשרה [[בתי כנסת]].
 
ביוני [[1940]] [[הסיפוח הסובייטי של בסרביה ובוקובינה הצפונית|נכנס הצבא האדום לבסרביה]] וזו צורפה ל[[ברית המועצות]] באוגוסט אותה השנה. רומנים רבים ברחו לרומניה והסובייטים אסרו על פעילות בתי הכנסת וה"חדרים".
הגשר מעל נהר ה[[פרוט (נהר)|פרוט]] שבין ליפקאני לרדאוץ (רדאוץ על הפרוט), השוכנת ברומניה מעבר לגבול, נבנה בשנת [[1937]] ונהרס על ידי [[הצבא האדום]] בעת נסיגתו מבסרביה בשנת 1941, במהלך הפלישה הגרמנית. הוא נבנה מחדש אך נהרס שוב בשנת [[1944]] במהלך הפצצה במלחמת העולם השנייה. בשנת [[2000]] הקציבה הנציבות האירופית 11 מיליון [[יורו]] למולדובה ולרומניה לשיחזור הגשר. הבנייה הושלמה בשנת 2005. הגשר הוא בעל אורך של 246 מטרים ורוחב של 10.5 מטרים. בפברואר 2010 נחנך הגשר ומעבר הגבול בו לתנועה.
ב-22 ביוני 1941 נכנס הוורמאכט לעיירה והקים בה מפקדה עורפית.
ביולי גורשו היהודים מליפקאני בשני גלים - חלקם ל[[בריצ'ני]] והשאר (כ-1200 איש) ישירות ברגל ב[[צעדת מוות]] למחנות ב[[טרנסניסטריה (אזור הכיבוש הרומני)|טרנסניסטריה]].
 
לאחר מלחמת העולם השנייה התפתחה העיירה כמרכז תעשייתי - הוקמו מפעל להכנת לחם, חמאה, מבשלת בירה, ומפעל שימורים. שטח העיירה אינו כולל שטחים חקלאיים כלל.
 
הגשר מעל נהר ה[[פרוט (נהר)|פרוט]] שבין ליפקאני לרדאוץ (רדאוץ על הפרוט), השוכנת ברומניה מעבר לגבול, נבנה בשנת [[1937]] ונהרס על ידי [[הצבא האדום]] בעת נסיגתו מבסרביה בשנת 1941, במהלך הפלישה הגרמנית. הוא נבנה מחדש אך נהרס שוב בשנת [[1944]] במהלך הפצצה במלחמת העולם השנייה. בשנת [[2000]] הקציבה הנציבות האירופית 11 מיליון [[יורו]] למולדובה ולרומניה לשיחזור הגשר. הבנייה הושלמה בשנת 2005. הגשר הוא בעל אורך של 246 מטרים ורוחב של 10.5 מטרים. בפברואר [[2010]] נחנך הגשר ומעבר הגבול בו לתנועה.
 
בשנת [[1998]] חתמה העירייה על הסכם לשיתוף פעולה עם העיר [[סירט (רומניה)|סירט]] ברומניה
 
ארגון יוצאי ליפקאני בישראל ישב ברחוב ליפקני בשכונת רמת השקמה ב[[רמת גן]]. מאוחר יותר שונה שם הרחוב לבניהו.
 
[[קובץ:Lipcani memorial.JPG|250px|ממוזער|ימין|גלעד ליהודי העיירה שנספו בשואה בבית עלמין הדרום בחולון]]
== אוכלוסייה ==
{|class="wikitable"